שאלה
שלום.
מאוד קשה לי להתרכז בתפילה מפני שדעתי מוסחת בקלות, ובכלל קשה לי להתמיד בה יום יום.
בחיי היום-יום אני מרגישה את השי"ת לרוב בכל דבר ואני יודעת שהכל מאיתו יתברך. במהלך היום אני פחות או יותר בקשר תמידי עם ה' -מודה, מבקשת וכו' ולכן יותר קל לי להתבודד (אבל מידי פעם ולא כל יום) מאשר לנסות להתמיד בתפילה. הייתי רוצה להתפלל כל יום, ואפילו יותר מתפילה אחת ביום אבל מאוד קשה לי עם זה ואני מרגישה קצת כופרת כשאני לא מתפללת וכשאני כן מתפללת אני מרגישה גם כן גרוע כי מצד אחד אם אני מתפללת לבד אז דעתי מוסחת ואני בקלות מתבלבלת ומחליפה את המילים ואת קטעי התפילה, ואם אני מתפללת בציבור (לדוג' בשבת) אז אני ממש משתדלת לכוון ואני מרגישה שזה יותר בשביל שאנשים יראו אותי כאחת שמתפללת וצדיקה וכו' למרות שזה רחוק מהמציאות.
אני ממש לא יודעת מה לעשות, מה עדיף? תפילה לא מכוונת? לעשות את כל המאמצים כדי לכוון בתפילה? להתבודד מדי פעם? מה הדין לנשים בנוגע לתפילה?
תשובה
בסד
שלום רב
אכן קשה לכוון בתפילה ולכן אמרו חז"ל כי תפילה היא מן הדברים הצרכים תמיד [חיזוק].
אבל כבר אמר השולחן ערוך על זה."[טוב מעט בכוונה ,מהרבה שלא בכוונה.]"
עדיף לכוון ולהתרכז בחלק קטן מהתפילה מאשר לקרא את הכל בלי ריכוז.
יהה כלל זה לך למורה דרך בכל עניני התפילה.
בברכה