משמעות האמנות

ב"ה י"ב ניסן תשס"ו

שלום רחל.

אין צורך למצוא בכל פרט בחיים, וגם לא בכל כלל בחיים, את הדרך הישירה שבה אותו עניין "עוזר לעם ישראל" כהגדרתך.

כל מצוות התורה וכל האידיאלים הגדולים שאנו מכוונים אליהם אינם באים כתחליף לחיים אלא כעידון ועילוי של כוחות החיים הקיימים, הבוערים בנו, שכולם מאת ה´.

אמנם, בהיות עם ישראל בגלות, גילוי הכוחות הצטמצם ו"אין לו לקב"ה אלא ארבע אמות של הלכה בלבד", אך מאז שחזרנו לארצנו בסייעתא דשמיא אנו הולכים ושבים לצורת חיים בריאה, שבה גם כל הנטיות הטבעיות אמורות לבוא לידי ביטוי מלא בכל עושרן.
הרי את בעצמך כתבת בשאלתך שאת מוצאת בעיסוק זה עולם ומלואו, ואין זו אשליה או סתם תחביב, שהרי גם האמנות בה את עוסקת היא חלק חשוב מעולם הרוח (ואין צורך שהוא יהיה "שימושי" על מנת שיהיה לו צידוק), וכולו, על כל פרטיו הנדחים, אמור להגאל עם גאולתו של עם ישראל.

במידה מסויימת יש חסרון בתביעה לראות בכל מעשה בחיים את האידיאל שבו, את "מה זה טוב לעם ישראל", שכן אז נטיות החיים הטבעיות עלולות להעשק ולהצטמצם על ידי עולם-הכרה חלקי שאינו נותן לגיטימציה לפרטי-חיים שאינם עולים בקנה אחד עם האידיאליסטיות שלו.
והרי הקב"ה הוא "מלך חפץ בחיים", וכדי שהללו יופיעו בכל עוזם יש צורך גם ב"חופש האמנות" המאפשר ביטוי גם למעמקי הנפש הסתומים והבלתי מוסברים.

אכן, עליך להקפיד על קיום ההלכה ככל שזו רלבנטית לתחום בו את עוסקת (הלכות צניעות, הלכות ע"ז), אך העמדה הנפשית היסודית צריכה להיות עמדה של חופש.

ישנה נקודת אמת בתביעתך למצוא בעיסוקך את המשמעות הכללית שלו, את הקדושה שבו. הדרך הגאולית להגיע למשמעות זו אינה זונחת את התחומים שבהם הקדושה אינה מתגלה באופן ישיר, אלא מרוממת את החיים כולם אל הקדושה. כלומר - ככל שחייך יהיו יותר קדושים, יותר חיים של עבודת ה´ וקרבת אלקים (לא רק ברובד השכלי אלא גם בהכרת-לב עמוקה וברגש קבוע), ממילא הדבר ימצא ביטוי בכל הדברים בהם את עוסקת. אז לא תזדקקי להקריב או לחרוג מעצמך כדי לממש אידיאל, כיון שהאידיאלים יתגלו באופן טבעי בחייך-את.
אך גם לפני שתגיעי לרמת חיים כזו, את יכולה להמשיך ולעסוק בלב שלם ושקט בתחומך, שכן כל גילויי החיים הכשרים, על כל מדרגותיהם, רצויים הם לפני הקב"ה. "וחי בהם".

בהצלחה!

בברכת התורה

בניהו ברונר

צפת