שאלה
יש לי חיים פחות או יותר רגילים..בית ספר,הדרכה,התנדבות שיעורי תורה מדי פעם...אבל אני לא מרגישה שאני באמת מנצלת את הזמן הזה..איך אפשר להעלות את החיים רמה ולהפוך אותם ליותר משמעותיים לי ולעמ"י ממה שהם כבר עכשיו?
תשובה
בס"ד
שלום לך!
כמה דברים כדאי שתדעי לפני שנתחיל:
להיות ב"בית ספר, הדרכה, התנדבות, שיעורי תורה מדי פעם...", הכול ביחד - זה ממש, אבל ממש [לא] "חיים פחות או יותר רגילים"!
זאת המון השקעה, מלווה בהמון רצון טוב ואמיתי, וברצוני להגיד – יישר כוח לך!
[משל לאריה]
משל לאריה, מלך החיות, שחי כל היום בתענוגות החיים.
בוקר אחד, התעורר האריה, ונוכח לדעת שמשהו שונה – הוא הפך ל[צב].
אחרי שסיים לבכות על מר גורלו, החליט האריה, שבתור צב, ייתן את כל מה שיש לו – יתקדם לאיטו לעבר כל מה שיחפוץ בו.
התקדם האריה מטר, איזה קושי – מנוחה חצי דקה, ועוד מטר – ושוב מנוחה, וחוזר חלילה - עד שהגיע אל העשב הטעים.
כל האריות צחקו עליו, אבל היה לו "שריון" קשה, הוא נותן את מה שיש לו – גם אם זה איטי.
והם, לא עושים כלום, וגם לא מגיעים לכלום.
האריה – צב הזה, היה [מלך החיות]. גם מה שנראה לו בתור מנוחה – היה חלק מההתקדמות אל כל חפצו.
[התקדמות]
ישנם 2 גישות התקדמות, ששתיהן מתאימות לאנשים שונים.
האחת: הולכים על כל הקופה – הכול בבומים! במלחמה בחזית אין מנוחה, נכנסים ישר לשדה הקרב!
השנייה: כביטוי הנפוץ (בימים עברו) – "להרוג תורכי ולנוח", הצלחנו – מעולה! עכשיו נעלה לאט לאט לשלב הבא.
[מסעות]
בספר במדבר פרק ל"ג, אנו מתחילים לקרוא על מסעות העם החדש.
"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:".
במשך כל ה46 פסוקים אחר כך כתוב – "ויסעו מ... ויחנו ב...", מה זה משנה מה עשו בכל מקום?
אומר רש"י במקום: "למה נכתבו המסעות הללו?
להודיע חסדיו של מקום, שאעפ"י שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר - לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה, ולא הייתה להם מנוחה...".
במהלך מסע, יש זמנים בהם אדם עוצר, רואה את כל מה שעשה ועושה – וכך מחזק את עצמו.
ובמנוחה זו, גם אוגר כוח לקראת ההמשך.
[למעשה]
הכיני מערכת שעות, ותשאלי את עצמך כמה שאלות:
האם את נותנת באמת את כל הזמן שיש לך (כמובן, בפרופורציות הנכונות) לאפיקים הנכונים?
האם יש עוד מקום לעזור?
אפילו עזרה בבית, עזרה בשיעורי בית, עזרה לחברה גופנית ונפשית ואפילו חיוך אמיתי לכל אדם הם עזרה (את מכירה את חייך, ומה שאת עוברת ביומיום).
[לסיכום]
אם הגעת למסקנה שאת עושה את כל מה שאת יכולה – המשיכי כך.
העלייה היא איטית, וגם לא מורגשת, אבל אל תדאגי – את בתהליך עלייה. וכולם, בייחוד הקב"ה, רואים את זה.
ובמילים אחרונות: יישר כוח!
ואת יותר ממוזמנת להגיב בכל מקרה אל המייל שלי.
דורון
dozkih@gmail.com