שאלה
ב"ה
שלום וברכה לכבוד הרב שרלו!
בני שאל באתר מורשת לא מזמן שאלה הקשורה ליחסים בין אמא שהתגיירה לבין בנה שנשאר גוי (http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=123358), (אני רציתי לרשום שם את התגובה שלי אבל נראה כאילו יש איזשהי בעייה באתר והוא לא נותן לי) ובכן אני אמו של אותו נער ועקב כך שהוא אמר לי שהוא פירסם פה את הסיפור האישי שלו וכנ"ל במספר פורומים שונים ברשת אני החלטתי להגיב עכשיו עם הצד שלי כשמצאתי לעצמי מעט זמן פנוי.
אז קודם כל מעט רקע משפחתי: אני נולדתי בישראל לאמא ואבא נוצרים מסורתיים ולצערי הוטבלתי לנצרות וחונכתי כנוצרייה לכל דבר וזו הייתה האמונה שלי עד ל3 שנים הקודמות, הייתי נשואה 14 שנה לבעל נוצרי ונולד לנו בן יחיד. לפני כ3 שנים התגרשתי מבעלי והתחלתי לאט לאט להתעניין ביהדות ולהתקרב לדת היהודית עקב מספר שיעורים ששמעתי במדרשה בירושלים כשחברתי הטובה שהייתה חוזרת בתשובה היא זו שהזמינה אותי לבוא לשם ואני כל יום מודה לה על זה שהיא הראתה לי את דרך האמת :-) (תתפלא עד כמה נפלאה יכולה להיות מערכת יחסים בין חברות מדתות שונות), לאחר זמן מה עברנו אני ובני לבני ברק עקב כך שהייתי אמורה להתחיל שם עבודה חדשה וניצלתי את העובדה שברוך השם שאני עוברת לעיר כל כך רוחנית ואחרי עוד כמה שיעורי תורה החלטתי שאני רוצה להתגייר ולעבוד את הקב"ה בדרך האמיתית :-).
בגלל שהייתי כבר בקיאה ביהדות ומצוות באותה תקופה עקב קריאת ספרים תהליך הגיור לקח רק כשנה וחצי ואחרי הטבילה הרגשתי כמו בן אדם חדש ולא הייתה בחורה יותר שמחה ממני בעולם!!!.
אני מעולם לא הכרחתי את בני להתגייר אפילו שטיפה לחצתי עליו אך הוא סירב לצערי הרב ואז הסברתי לו שמעכשיו יתרחשו מעט שינויים בבית כמו לדוגמה (הוא לא יכול לגעת ביין הקידוש,הוא לא יכול לאכול מאותם כלים שאני אוכלת וקניתי לו כלים משלו, אמרתי לו שאני חייב לשמור ממנו נגיעה וזה ממש לא משהו אישי וכו וכו') לא הופתעתי מתגובתו החריפה שכללה גם לא מעט קללות לא נעימות שאני לא אגיד פה, הזדעזתי לשמוע ממנו שהוא מספר לאחרים שאני שונאת ומאיימת לזרוק אותו מהבית אבל זה ממש לא נכון, אני אוהבת אותו בתור בני היקר והוא תמיד יהיה בני ואין שום סתירה בין שמירת נגיעה לאהבה אך הוא לא מוכן לקבל את זה ואומר שאני סתם אמא רעה.. ומה שאמרתי לצערי בקשר ללזרוק אותו מהבית זה קרה מספר פעמים בלה
תשובה
שלום וברכה
אני מצטער מאוד על העיכוב בתשובה. לא את כל הדברים החשובים אני מספיק לעשות בזמן.
השאלה של בנך הייתה עדינה מאוד ורגישה מאוד. גם שלך. זה באמת סיפור חיים מיוחד שזכיתם לחיות בו, ובעזרת ד' תמצאו את הדרך היותר נכונה והיותר טובה ביניכם כדי לממש את הכל – את היותכם אמא ובן, את החלטתך המבורכת להתגייר וכדו'. ברוכה הבאה.
ההבנה המוטעית שלו אותך נבעה מדרך בה ילדים מבינים – אנחנו כהורים מתכוונים לעתים לדבר מה אחד, אולם הוא נתפס בצורה הרבה קיצונית אצל הילדים שלנו. הפיתרון הוא כמובן לדבר הרבה על הנושא הזה, ולהיות בקשר נפשי עמוק ומשוחח, וכך אפשר לעתים למנוע התפוצצויות שלא היו צריכות לקרוא. במקביל, גם בתשובה לבן שלך כתבתי כי את יכולה להתייעץ עם הרבנים שאת קרובה אליהם, ולגלות שחלק מהדברים שכתבת אינם נכונים על פי ההלכה: מותר לך לחבק את בנך והוא נותר בנך גם לאחר הגיור; מותר לו ליגוע בכלים שלך וכדו'. הצירוף של בירור ההלכה במדויק יחד עם הדיבור על קבלת האחד את השני – הוא הדרך הנכונה והראויה ללכת בה. כך הוא יבין אותך ואת אותו, ולא יעלה בדעתו שאת רוצה לזרוק אותו מהבית.
כמובן שכשאומרים דברים שלא ראויים להיאמר הדבר נעשה מסובך יותר. אולם כולנו בני אדם, ואף שאנחנו צריכים להימנע מלומר דברים פוגעים – קורה לנו לעתים שאנו עושים כך. בדיוק בשביל כך הדיבור בין הורים וילדים חשוב מאוד, ולעתים אפילו אומרים סליחה.
אני לא התרשמתי שהוא מרכל עלייך. יותר התרשמתי שהוא מספר את הכאב שלו ואת המצוקה שלו, ואולי את הבדידות שלו בבית. נסי לראות אותו בעין טובה.
השאלות הממוקדות:
א. אין דיני איסור נגיעה מיוחדים בין יהודי לגוי. מותר לך לחבק ולנשק את ילדך, על אף שמבחינה הלכתית קשרים הלכתיים מסוימים ביניכם ניתקו. הלוא מותר אפילו לחבק ולנשק ילד מאומץ (לפי דברי פוסקים רבים).
ב. מותר לו לאכול מהכלים בבית. אכילת גוי מכלים אינה אוסרת את הכלים.
ג. מותר לו לגעת בדברי הקדושה, ולא זו בלבד, אלא שאת עצמך נגעת בהם קודם גיורך, כי הלוא אין דרך אחרת ללמוד ולהתקרב בלי זה.
ד. מותר לארח גויים. לגבי להתארח – עם מגבלות אכילה וכדו'.
ה. אכן אסור ללכת לכנסייה, ולשם אל תלכי. לחגיגה בבית מותר, כי אין לה סממן דתי.
כל טוב והרבה שלום ושמחה