מריבה עם מורה

שואלת יקרה, שלום.

ראשית - טוב מאוד שפנית אלינו! אנחנו שמחים מאוד לעזור ואת תמיד מוזמנת.

את מתארת מקרה שלא קורה לכל אחד כל יום, ועדיין רבים מאיתנו מרגישים פעמים רבות שאנחנו חייבים רגע של "דוגרי", וקשה לנו להמשיך במה שנראה כמו העמדת פנים לשם נימוס. יש חשיבות גדולה לכך שאת מרגישה חוסר נוחות עם מה שקרה, ושזה מעורר אותך לחשוב יותר לעומק על המקרה ועל מה שסביבו. אז הנה כמה נקודות למחשבה שאת מוזמנת לשקול:


[1. פרופורציות]
הייתה לך שיחה עם מורה שאת ממש לא מחבבת, ובתוך ההתרגשות והתחושות הלא טובות שלך יצא לך משפט קצת מעליב או פוגע. את צודקת שזה לא דבר ממש טוב, אבל מצד שני – קשה לי להסכים שזה הופך אותך ל"ילדה מגעילה". יחסים בין בני אדם הם דבר מורכב, ויש בהם ירידות ועליות כל הזמן. זה לא תירוץ לגסות רוח, אבל זה פשוט קורה, לעתים כך ולעתים אחרת. חשוב שננסה לצמצם עד כמה שניתן את החיכוכים הללו, אבל שוב – הם קורים וזה טבעי. השאלה הלא פחות משמעותי מעצם קיומם של הוויכוחים היא – איך אנחנו מסתכלים עליהם במבט לאחור, ומה אנחנו עושים במבט לעתיד. והנה, "ילדה מגעילה" שכמותך, את מתחרטת על מה שקרה, ומנסה למצוא דרך להתנצל או ליישר את ההדורים, ולהימנע ממצב כזה בעתיד. אני לא חושב שזו התנהגות גועלית אלא גישה אחראית, ערכית, בוגרת ועניינית שהיא מפתח חשוב לשיפור המצב. אז בתור התחלה את לא מגעילה ולא נעליים – סגרנו?


[2. איך בכלל מסתדרים עם אנשים ש"לא סובלים"]
את צודקת שמבחינה מוסרית, על כל אחד מאיתנו להשתדל להיות כמה שיותר נחמד כלפי כמה שיותר אנשים. בפועל, זה לא ממש עובד. יש לפעמים אנשים סביבנו שאנחנו לא ממש מחבבים, וכמה שלא נתאמץ – לא נצליח לחבב אותם בכוח. וכשלא מחבבים מישהו, זה יכול להיות לא קל להיות כלפיו נחמד באופן מלאכותי. אז מה כן אפשר לעשות?


האפשרות הראשונה שכדאי לבדוק היא: האם היחסים העכורים שלי עם האדם שאני "לא סובל" הם באמת גזירת גורל, או שהם קשורים למשהו שניתן לתקן? האם יש סיכוי ליזום שיחה שבמהלכה כל צד יציג את עמדתו וטענותיו, במטרה לנסות ולגשר על הפערים? למשל, נניח שתלמידה מסוימת לא מסתדרת עם מורה בגלל שהיא חשה מופלית לרעה בשיעורים שלה. במצב כזה בהחלט כדאי לשקול ליזום שיחה עם המורה (עם או בלי ההורים או המחנכת או היועצת או כל דמות בוגרת אחרת), כדי להשמיע באופן מנומס ובוגר את התחושה והטענות אותה תלמידה ולבקש התחשבות וגישה אחרת כלפיה. התוצאה יכולה להיות הגעה להבנות ויחסים משופרים עם המורה, שאולי בכלל לא הייתה מודעת לכך שהתלמידה חשה פגועה. אמנם, ייתכן שהמורה תכחיש את כל הטענות ותטען שדווקא התלמידה היא זו ש"לא בסדר", אבל זה סיכון שלעתים כדאי לקחת. גם במצב כזה, יש עדיין אפשרות לברר את הטענות של שני הצדדים ולנסות להגיע להבנות, זה נכון במיוחד כאשר עוד דמות בוגרת משתתפת בשיחה, ומסייעת להימנע מויכוח "רגשי" וחסר תועלת.


האפשרות השנייה, שמתאימה גם במצב שבו האפשרות הראשונה לא הועילה, היא סוג של "ניתוק". אם אנחנו לא מצליחים להיות נחמדים כלפי מישהו, זה לא אומר שאנחנו חייבים או יכולים להיות מרושעים כלפיו. לפעמים הימנעות מקשר אינטנסיבי עם הדמות שמעצבנת אותנו יכולה לטשטש את עקבות הויכוח, ולצנן את היחסים והכעסים. אמנם לפעמים זה יכול להיות מבלבל: האם אנחנו מתרחקים כדי למנוע הידרדרות נוספת ביחסים, או שאנחנו בעצם מתחמקים מטיפול מעמיק בבעיה שרק הולכת ומחריפה? תמיד כדאי לגלות ערנות ולהיות מודעים לסיבות האמיתיות שבגללן אנחנו מתרחקים מ"גורם העצבנות", אבל לפעמים הזמן הוא באמת הרופא הטוב ביותר, וישנם מצבים שבהם עדיף ברוגז קריר מאשר התעקשות חסרת תועלת לפתור את הסכסוך כאן ועכשיו.


[3. ייצוב של יחסים לאחר מריבה או משבר]
ועכשיו אנחנו מגיעים בעצם לשאלה המרכזית שאת מעלה: איך ממשיכים הלאה? איך מתנצלים על דברים פוגעניים שאמרנו, אבל בלי "ממש" להתנצל? אז בתור התחלה, עצם זה שזיהית את המגמה הפוגענית ובלמת אותה מיד אחרי המשפט שאמרת, זה כבר הישג משמעותי. גם המורה מודעת להישג הזה, כשהיא רואה שאת לא מתכסחת איתה בכיתה אלא נוהגת כלפיה בנימוס, לפחות (שוב: את לא חייבת להיות "בכוח" החברה הכי טובה שלה רק בגלל שפגעת בה). כשאת נוהגת באדיבות ובנימוס, גם אם בקרירות, את משדרת שאת לא מעוניינת בריב, ויש בשדר הזה גם סוג של התנצלות על המשפט הלא מחמיא שאמרת בשיחה איתה.



שנית, יש דרכים רבות להתנצל. את לא חייבת לגשת אליה, להושיט זרת ולבקש סליחה. דרך לא רעה לעשות את זה היא למשל לכתוב מכתב. הוא לא חייב להיות ארוך, אבל את בהחלט יכולה לכתוב כמה משפטים שמבהירים שאולי עדיין יש לך מחלוקת איתה, אבל שאת לא גאה בכך שאמרת לה שאת לא סובלת אותה, ושזה "ברח" בלהט הרגע (מה שנכון, כנראה). ייתכן שאת יכולה להעביר את המסר גם דרך המחנכת, או מורה אחרת, ולא באופן ישיר. גם התנצלות "על ידי שליח" יכולה לעשות את העבודה, וייתכן שאת יכולה לחשוב על דרכים נוספות שמתאימות לך שלא עלו בדעתי. ועדיין, הכוח בגישה הישירה, "הישנה והטובה", הוא שאת מצטיירת באמצעותה כתלמידה חזקה, אמיצה ובוגרת, שיש לה מספיק ביטחון עצמי כדי להתנצל. שוב, את לא מתנצלת על היחס הקריר שלך אליה או על ההישגים בלימודים או כל דבר אחר, אלא אך ורק על ההתבטאות שלך. כשאת נוקטת בגישות עקיפות, יש בכך סוג של התחמקות, ובהתחמקות הזו האדם שאיתו אנחנו מתעמתים יכול לזהות לעתים סוג של חולשה. ולכן דווקא כיוון שהכל התחיל מסוג של עימות, ייתכן שתרצי לנצל את ההזדמנות כדי להראות למורה שאת אחראית ושקולה, ושגם במסגרת של יחסים לא הכי טובים ביניכן, את מסוגלת לעמוד מולה ולקחת אחריות על דבר אחד ספציפי שאת חוזרת בך לגביו.


[4. להתייעץ]
ונקודה אחרונה לפני סיום: מה עושים כדי למנוע מצב כזה בעתיד? ממה שכתבת נראה שהבעיה לא התחילה בדברים הלא נעימים שהשמעת בשיחה עם המורה, אלא בעצם זה שקשה לך בכלל ללמוד אצלה. אמנם הגישה של "אנחנו לא מסתדרות וזהו" יכולה למנוע עימותים חזיתיים יומיומיים, אבל המצב הזה עדיין משאיר אותך עם טעם מר בפה בכל פעם שאת צריכה ללמוד אצל מורה שאת כל כך לא מחבבת. ולכן מאוד רצוי לנסות ולבדוק איך את יכולה לשפר את יכולת ההתמודדות שלך עם המצב הזה, שמכביד עלייך באופן כל כך משמעותי. את יכולה לנסות להתייעץ על כך עם ההורים, חברות טובות, ובמיוחד עם יועצת ביה"ס, שיש סיכוי ממש טוב שיש לה כלים שיכולים לעזור מאוד בסוגיה הזאת. אגב, הכלים הללו יכולים להיות שימושיים לא רק בהתמודדות עם המורה ה"נפלאה" שלך. גם בשנים הבאות יש סיכוי טוב מאוד שתיתקלי באנשים שלא יהפכו להיות אהובי נפשך ברגע הראשון, ושבכל זאת תצטרכי להסתדר איתם כדי להגיע למטרות שלך: בלימודים, בעבודה, בהתנדבות או במסגרות אחרות. בקיצור: אל תשלימי עם המצב הזה. מגיע לך להרגיש טוב למרות שלא כל המורים חביבים עלייך באותה מידה.


[לסיכום:] באמצעות השאלה החשובה שלך הצלחנו לגעת בכמה נושאים שכולנו מתמודדים איתם מדי פעם: איך מתמודדים עם אנשים שאנחנו לא מחבבים, איך אפשר להתנצל או לחזור בנו ממשהו שעשינו בלי לספוג תחושת השפלה או כניעה, ומה אפשר לעשות כדי להתמודד ולהתגבר גם כאשר הסביבה שלנו לא תמיד מושלמת. כל מקרה כזה, שאנחנו לא מדחיקים או מטאטאים מתחת לשטיח, אלא מתעכבים עליו כדי ללמוד ממנו משהו שיוכל לשמש אותנו בהתמודדויות לא פחות חשובות בעתיד, הוא "מתנה" שייתכן שבעוד שנים ממש נשמח שניתנה לנו, כיוון שבאמצעותה רכשנו כלים ויכולות להצליח יותר בדברים שחשובים לנו.

בהצלחה רבה!

אוהד

ohadspt2@gmail.com