מרגיש לא ראוי להדריך

שלום רב.

קודם כל, אזור כח! מה שאתה עושה הוא כל כך חשוב וכל כך נפלא! גם עם עושים טעויות, כל אחד עושה טעויות. גם אם נכשלים וגם אם לפעמים מרגישים שזה לא כל כך ´זה´. להדריך היא אחת מהשליחויות הגדולות ביותר שאפשר לעשות בתור נוער. לקחת חניכים וללכת איתם יחד איתך במסלול מעלה זה דבר שהם לא ישיגו באף מקום אחר, אם לא בסניף, ואם לא אתך המדריך. למרות כל הטעויות - זה שווה את זה, נקודה.

לא אוכל לתת לך תשובה חותכת, גם מפאת שלא פירטת בדיוק במה אתה מרגיש שאתה טועה או לא מצליח, ומדוע נראה לך שאתה מדריך ´גרוע´. מה שגם הנסיון שלי כמדריך אינו רב במיוחד. מה שאני יכול להגיד זה מעט ממה שאני מכיר.

אינני חושב שיש איזה שהוא ´פטנט´ כדי להיות מדריך מוצלח. אין זה משנה באמת גם אם נלך למאה סמינריוני הדרכה או נדע בע"פ את כל החוברות שיצאו אי פעם וגם אם נראיין שעות את מי שהמציא את הקתימבה לטיפים. בסופו של דבר המדריך הוא מה שהוא. ולא משנה עד כמה למדנו שיטות פדגוגיות ומתודיות - עדיין אנחנו בסוף נקבע אם אנחנו מצליחים יותר או פחות.

אין לי אפשרות להגיד לך בדיוק איך להחליט החלטות נכונות, מאחר ואני לא נמצא יחד אתך בהתלבטויות ובסיטואציות בהם אתה נתקל. אך הרבה פעמים מה שמניע אותנו הוא זה שמחליט בפנים אצלנו מה להחליט. כמו שישראל אם לא נביאים הם - אז בני נביאים הם, כי כשהקודש הוא זה שדוחף אותך אז האינסטינקטים שלך גם יחליטו החלטות של קודש. אני חושב שכמדריך, וגם כבנדם, צריך הרבה לחשוב על הכלל. לנסות כל פעם לפתוח את המבט כמה שיותר רחב ולראות איך ההחלוטות שלנו ישפיעו על הכלל, ולא רק בטווח המצומצם והמיידי. אם אנחנו באמת רוצים לעזור ובאמת רוצים לתת ולחנך - בסופו של דבר נחליט גם החלטות דומות.

התסכול שאתה חש הוא טבעי מאוד, כל אדם שמרגיש שהוא נכשל במשהו יגיע לתסכול בסוף. אך השאלה האמיתית היא לא אם אנחנו טועים או לא - אלא מה אנחנו עושים עם הטעויות האלה. כי כל אחד יכול לטעות. שבע יפול צדיק - - -וקם. החכמה היא שגם אחרי שהצדיק נופל - הוא יודע גם לקום. לכן גם אם נראה לך שלא הצלחת - אל תכנע לתסכול, אפילו שהוא טבעי. תמשיך הלאה בעוצמה! לא הלך? לא נורא - ננסה שוב! לא

הסתדר? אין בעיה, פעם הבאה נסדר את זה יותר טוב.

לפעמים אנחנו מכניסים את עצמנו למעגל קסמים. לא הצלחנו במשהו, אז אנחנו עצובים, ומתוסכלים, וחושבים שאנחנו כשלון כרוני שאין לו הופכין - ואז לא פלא שאנחנו נכשלים שוב, ושוב עצובים ושוב תסכול וכו´ וכו´....

אז בא נשבור את המעגל הזה עכשיו.

בטח אתה נכשל ליצר לפעמים. אך מי לא נכשל ליצר? אתה מסתכל מסביבך ורואה אנשים צדיקים וטהורים - אך אי אפשר לדעת מה מתחולל אצל כל אחד בפנים - כי כל אחד והעבודת ד´ שלו, וכל אחד והעולם הפנימי שלו והמלחמות שלו. כולנו נכשלים ליצר לפעמים, הרי אנחנו בני אדם סה"כ.

האם זה פוגע בהיותנו מדריכים? האם זה עושה אותנו פחות ´ראויים´?

בהחלט היינו מעדיפים שכל המדריכים בכל הסניפים היו הרב נריה. או הרב קוק, או שר´ יוסף קארו או בעצם משה רבנו... אך זה לא אפשרי. גם אם היינו מחליפים את המדריכים בסתם רבנים זה לא היה עוזר - הרי זה כל האפקט של ´תנועת נוער´, שזה דווקא ה´חבר´ה´. לא איזה רב עם זקן שאומר לי מה לעשות - אלא מדריך, שהוא לא הרבה יותר גדול ממני, שהולך איתי יחד ומתקדם איתי יחד. זה חינוך ברמה אחרת.

לכן אל תגיד לעצמך לעולם שאתה לא ´ראוי´ להיות מדריך. כי ראוי אתה גם ראוי. וכל הנפילות שלנו ליצר לא פוגעות בזה בכלל. כי אם אנחנו בתהליך של התקדמות קדימה - זה מה שחשוב בסיפור.

נכון, יש את הצד היצוגי. כי מדריך הוא דמות לחיקוי. מדריך שמסתובב כל היום עם שתי סיגריות בפה ואחת על האוזן, שרשרים על הצוואר וקללות ציוריות בלשון - - כדאי מאוד שיסתכל במראה ויחשוב באמת אם זה מה שהוא היה מצפה מהחניכים שלו...

אך הנפילות שלנו בתוכנו, המאבקים האישיים שלנו עם היצר - זה הרי אצלנו ובשבילנו בלבד. אף אחד לא רואה את זה מבחוץ, הם לא ידעו אם נצחנו או נכשלנו - רק אנחנו.

אל לנו להכנס לאשליות. אם לא אנחנו אז אף אחד. אם לא אנחנו נהיה ראויים להדרכה - אף אחד לא יבוא במקומנו. אם לא אנחנו נהיה שם בשביל החניכים - מי יהיה בשבילם?

לכן אזור המון כח, והמון תנופה. כן אתה יכול להיות מדריך נפלא, והאמת דווקא בגלל שאתה מעלה שאלה כזו, זה אומר שאכפת לך באמת. אכפת לך להיות דוגמא לחניכים שלך ואכפת לך להיות מדריך טוב. ומה אנחנו צריכים עוד ממדריך אם לא את זה - שאיפות! וזה בדיוק מה שיש לך.

קח לך זמן איזה יום אחד, ותשב עם עצמך. נסה ללבן אצלך בפנים בדיוק מה גורם לך להחליט דברים שנראים לך בסופו של דבר שגויים, ממה זה נובע. נסה לחשוב איך היית יכול להתקרב עוד אל החניכים ולהתחבר אליהם עוד יותר, איך להתחבר גם לשאר עם ישראל ולשאיפותיו העצומות... אולי תנסה להתייעץ עם חברים שאתה יכול לסמוך עליהם ויחד תוכלו לנסות ללבן דברים שאתה לא יכול עם המדריכות בצוות.

נראה לי שמה שעושה מדריך טוב למדריך טוב - זה שהוא באמת רוצה לעשות משהו גדול. אפשר להיות עם החניכים סתם כדי להעביר להם את הזמן, וסתם כי זה נחמד ל´שחק´ איתם ולעשות להם הצגות... ואפשר באמת לרצות לעשות איתם משהו גדול. ללכת איתם ביחד במסלול שעולה מעלה. להתקדם איתם יחד. לנסות באמת שתהיה פה איזו שהיא שליחות אמיתית של התקדמות והתקרבות לקב"ה ולכלל ישראל ולתורת ישראל.... לא משנה איזה סניף או איזה שבט אתה נמצא - כל אחד צריך את זה. שילכו איתו ביחד. אל תבוא אל החניכים שלך מלמעלה, אל תגיד להם כל הזמן שהם טועים ושיקשיבו לך, אל תנסה רק לעבוד עליהם בפעולות - אלא תלך איתם יחד. לך איתם שיראו שגם אתה לא שונה מהם, שגם אתה בדיוק כמוהם בן אדם, חלק מהנוער הישראלי, עם אותם התלבטויות ואותם קשיים. אף אחד לא אומר להם מה לעשות ואיך לחשוב - אלא יחד אנחנו מתווים לעצמנו דרך וכוון.

וגם אם טועים - השאלה היא מה עושים אם זה... יכול להיות שטעינו באיזה פניה - אך אם אנחנו יודעים את הכוון, הולכים תמיד לפי המצפן - אז טעינו בפניה אחת פה ושם - בסוף אנחנו נגיע לקו הסיום - אם רק נדע תמיד להמשיך הלאה ולקום כל פעם שנכשל.

תהיה שמח במה שאתה עושה, זה הכי חשוב. מדריך שבא אל החניכים שלו בפנים נפולות ובחוסר מוטיבציה לא שווה כל הפעולה שהוא ינסה להעביר. אף אחד לא ממש יקשיב לו... תהיה בטוח שאתה עושה דבר קדוש ועליון.

שלח לחמך על פני המים, כי ברוב הימים תמצאנו. בסוף - כשתסתכל אחורה, ותראה את כל השנים שבהם נפלת ונכשלת וטעית ולא הצלחת - ופתאום תפגוש ברחוב איזה מישהו שמרחוק יזהה אותך וירוץ אליך ללחוץ את ידך ויספר לך איך מה שאמרת לו לפני שנים בסניף הוא זוכר עד היום וכל השנים זה מוביל אותו ודורש ממנו להתקדם קדימה...

אז המון בהצלחה,ובעיקר אל תתיאש. כי אנחנו בסופו של דבר לא נמדדים לפי מה שאנחנו מצליחים - אלא לפי כמה שניסינו והשקענו והתאמצנו. זה מה שחשוב. אני סומך עליך!

אשמח לשמוע,

מוטי,

zgabbay@gmail.com