שאלה
בס"ד.
נמאס לי!אני חי עכשיו בתקופה שגורמת לי קצת להיות בדיכאון..
מבן אדם שמח! שאומר שהכל לטובה הפכתי לבן אדם אדיש דיכאוני קצת וציני ברמות מטורפות..
אני יודע שזה קצת משוגע,אבל כשאני רואה חבר'ה בחברה מעורבת שעושים צחוקים גם אם זה לא רע,אני ישר מתחיל להיות בדיכאון וציני..
עוד משהו שאני לא יודע אם זה כל כך קשור לשני,אבל לאחרונה יצא לי לשמוע על אנשים שחיו בצורה מטורפת,כמו דרור ויינברג או עמנואל מורנו וכאלה..
ויצא לי לחשוב מה גרם להם להיות אנשים כאלה שאני לא מסוגל להיות..ושוב אני נכנס לדיכאון..
דבר אחרון ממש חשוב!תודה רבה על ההקבה המדהימה שלכם!על ההאתר הענק!הזה יישר כוח ושנה טובה!
תשובה
בס"ד
שלום אחי!
תראה את ההוא מהסניף, עם השיער המגניב הזה והשנינות המדהימה שלו, ותראה איך הבנות מסתכלות עליו מהצד וצוחקות. כן, אותו אחד, שכל בת הייתה רצה ברגע זה לחנות הבגדים הקרובה, ולקנות לעצמה שמלת כלה (תוך כדי שהיא מצלצלת לקבוע אולם).
רגש הקנאה עולה ואומר: אז, באמת, מה איתנו? [מה, אנחנו עיזים?] למה לבנאדם הזה מגיע ולנו לא? למה אנחנו חייבים "לעמוד בפינה" בעונש ולסבול? ואני יודע שזה ממש קשה להסתכל מהצד, ולשנן לעצמנו כמו תוכים, כל פעם מחדש: "הכול לטובה" או להציע משפטים דומים, כמו: "איזהו העשיר? השמח בחלקו".
אז למה, אחרי כל המאמץ, אנחנו מוצאים את עצמנו בדיכאון עצום, לא עשירים, ובטוח שלא שמחים?
ברשותך, נעמוד רגע על רגש הקנאה, ותגיד לי איך זה נשמע: "למה אני לא הוא?". האם באמת אנחנו רוצים להיות [במקום] אדם כלשהו, בגלל משהו מסוים?
אנחנו פשוט עושים השוואה בינינו לבין חברינו, ואולי, אפילו, במקרה גרוע יותר – נמנעים להביט בטוב שיש בנו, מבטלים את עצמנו לגמרי...
אחת מהמידות שמאוד כדאי לעבוד עליהן היא "ענווה". עניו הוא לא זה שהולך כפוף עם פרצוף ברצפה, או מישהו שנקרא "ילד כאפות" שלא מחזיר מרוב ענווה.
אדם עניו מכיר בערך עצמו, מכיר את כל צדדיו, החזקים והחלשים. ומבין ומרגיש שכל המעלות שהוא התברך בהן - לא באו מכוחו, אלא כמתנה מהקב"ה. הוא שמח בחלקו. הוא יודע, שבזכות כוחו, ומצבו העכשווי – הוא ורק הוא נועדו לתקן את העולם, בדרך שאף אחד אחר לא יכול! אם הוא היה חברו – העולם היה חסר! (הערה: תמיד צריך לעלות במידות).
ברגע שאדם כלשהו יכיר בערך עצמו, אנשים גם יתכנסו סביבו - החברים אמיתיים. למה? כי הם יראו שהוא [מכיר בערכם], ואולי אפילו יכול לעזור להם להמשיך לברר את ערכם, ואת משימתם האמיתית.
יש לנו ערך! נכון, לחבר יש מעלות משלו, אולי הוא מגניב, או חכם... אבל לנו יש את דרכנו שלנו, המיוחדת רק לנו. מה שמוביל אותנו לשאלתך השנייה...
גם השאלה השנייה מדברת על קנאה, אבל מסוג אחר – "קנאת סופרים" שמרבה חוכמה! כשנעבוד, נתחזק בכל הכוח, ונהיה "נושאי חן וחסד בעיני אלוקים ואדם" - רק נרוויח ממידת הקנאה.
ודבר אחרון: אסור להיות בדיכאון! הדיכאון רק מזיק לנו. נסה לברוח מסיטואציות שתיארת ושמח את עצמך בדברים שאתה אוהב. זה לא קל - אבל נצרך.
והכי חשוב – תתפלל לקב"ה שיעזור לך, ותדבר איתו שחנ"ש (= שיחת נפש) במילים שלך בזמנך החופשי.
שמח אם עזרתי, ובאמת אשמח לדעת אם כן.
ואם יש לך עוד שאלות... או שסתם אתה רוצה לשתף, אתה יותר ממוזמן ליצור קשר טלפוני עם "חברים מקשיבים" במספר: 1599-5000-54 , בימים א-ה , בשעות 21:00-1:00בלילה, סודיות מובטחת. או לחילופין אתה יכול לשלוח אליי למייל.
ב"הצלחה רבה!
מעריך מאוד
דורון
dozkih@gmail.com