שאלה
שלום לרב,
לפני זמן מה הכרתי למישהי מישהו והיא מיד הודתה:"תודה שחשבת עליי".הדבר העלה לי שאלות ותהיות עליי ובכלל:מדוע בציבור הדתי לאומי מצומצמת ההיכרות לשידוך בלבד?
יש דרכים אחרות שאט אט מחלחלות אבל אנשים משום מה חוששים מהם ומעדיפים לחכות עד שיכירו להם מישהו.
מה קורה לאלה שלא מכירים להם מישהו תקופה ארוכה ?
ולגביי:בתור בחורה שהתחזקה בשנתיים האחרונות,רציתי לשאול איך בעצם אכיר את בן זוגי?
אנשים שהכירו אותי אז בתקופת האולפנא,השירות לאומי,הכירו אותי בתור אחת מאוד מסוימת ואני מוכנה לומר בפה מלא שהשתנתי מקצה אחד אל הקצה האחר.אפילו עכשיו בלימודים רוב הסטודנטים במחלקה שבה אני לומדת הן סטודנטיות.
מדוע הרבנים לא מעודדים ,מדריכים את בחורי הישיבות לאפשרות להכיר בדרכים נוספות מלבד שידוך,שהרי ידוע שהרבה שלוחים למקום אלא שזה יהיה בטהרה ועל דרך הנכון?
תשובה
כן מעודדים, כן פעילים, וכן משתדלים מאד מאד למצוא לכולם בני זוג כלבבם.
ככל שתהיי יותר מחוברת לחברה ברמה שלך, בבית הכנסת, בבמקום לימודייך, ודרך חברות טובות - יגדל הסיכוי שמישהי תעזור לחתן המיוחל למצוא אותך.
ולא צריך להתבייש, ולומר לכל מיני אנשיםם , רבנים וכד' - אני כך וכך, ואשמח לשמוע אם יש לכם איזה הצעה טובה של בחור מתאים לי. אנא תציעו לו את הענין, ואשמח לפגוש בו, ובע"ה להזמין אתכם לחתונה.