שאלה
לחברים מקשיבים, שלום.
יש לי שאלה שמטרידה אותי מאז הבגרות בבקיאות, ואני מקווה שתוכלו לענות עליה.
אני קוראת כמעט בכל ספרי הנביאים, ונדמה לי שאני קוראת תסריט של סרט פעולה הליוודי. כלומר, תיאורי לחימה מדויקים, אסטרטגיות, מארבים, כלי נשק, קרבות... זה מטריד. הייתי מצפה שספר הספרים של עם ישראל יהיה מעודן ונעים לקריאה, שיספר על מנהיגים ונביאים, שיסביר על "ואהבת לרעך" על "לא תלך רכיל בעמך". במקום זה, כל תיאורי המלחמה הוויזואלים האלה.
כשבאנו לכבוש את הארץ זה היה עוד בסדר, אבל אחרי שכבר היתה לנו ארץ משלנו, בשביל מה היה צורך בכל זה? אני יודעת שהגויים הללו שמשו כמקל של ה' כדי להחזיר אותנו למוטב, ובכל זאת, לא מסתדר לי כל העניין. הייתי רגילה לחשוב שעמ"י שרד כל כך הרבה שנים בזכות היותו העם הנבחר ובזכות מצוות בין אדם לחברו, אבל לאחרונה מנקרת בי המחשבה שאולי עם ישראל שרד רק כי הוא היה העם הכי חזק באזור, וזהו...
אני מודעת לעובדה שהשאלה מנוסחת רע, אני פשוט קצת מבולבלת.
תשובה
בס"ד
שלום לך,
שאלתך יפה ומעניינת ונהניתי ממנה מאוד, והיא עוררה אותי למחשבה מחודשת על משמעותם של סיפורי התנ"ך. מצד אחד אנחנו יודעים ששום דבר בתורה לא נכתב לחינם, אפילו דברים שבמבט ראשון לא ברור מה הצורך בהם. אבל דוקא משום כך איננו פטורים מלנסות להבין את המשמעות שבכל דבר, עד כמה שידנו מגעת.
מה שנראה לי לומר הוא, שהנושא המרכזי של התנ"ך כולו הוא הקשר בינינו לבין ה'. כל אחד מספרי התנ"ך מאיר פן מסוים של הקשר הזה, של התגלות ה' אלינו ושל תגובתנו להתגלות הזו. תחילת ספר בראשית מציגה את ה' כבורא העולם* בחלקים מספרי שמות-דברים ה' מתגלה כ"רב" שמלמד אותנו חוקים ומשפטים* שיר השירים מבטא את האהבה העזה בין ה' לישראל כאהבת דוֹד ורעיה, וספרי הנביאים האחרונים מביאים את דבר ה' כמוכיח ומנחם. כמה ספרים אחרים, ובראשם ספר תהלים, מייחדים מקום נרחב להצגת הקשר עם ה' מצדו של האדם.
אולם ההתגלות המרכזית שרוב ספרי התנ"ך עוסקים בה, היא התגלות ה' כמנהיג ההיסטוריה, שמנהל ומשגיח על כל המאורעות במציאות, ודרך המאורעות האלה יוצר קשר עם האדם בכלל ועם עם ישראל בפרט. רק כך אפשר להבין את החשיבות הרבה שהתנ"ך מייחס לתיאור מאורעות אישיים והיסטוריים: זהו אופיים של רוב ספרי בראשית, שמות ובמדבר, כל הנביאים הראשונים, מגילת אסתר, דניאל, עזרא ונחמיה וכן דברי הימים. גם איכה ואיוב מתארים את תגובותיו של האדם למאורעות, בתקופה של הסתר פנים. כל הספרים הללו מספרים את סיפור ההליכה-יחד של ה' ועם ישראל, הליכה שהיו בה עליות וירידות, שיאים ומשברים, בהנהגת ה' אותנו ובמעשינו שלנו. מסתבר שאחד המסרים המרכזיים של התנ"ך, הוא שהמאורעות הקורים בעולם, כולל מאורעות "גשמיים" כמו ירידת גשם וכמו מלחמה, אינם מקריים ואינם נטולי משמעות רוחנית, אלא יש בהם משמעות רוחנית גדולה כי דרכם ה' "מדבר" איתנו. המסר הזה עולה ממספר עצום של פסוקים ושל מדרשי חז"ל, שאם נתחיל לצטט אותם לא נוכל לגמור.
נראה לי שגם את תיאורי המלחמות שבתנ"ך ניתן להבין על רקע זה. כל עוד לא הגענו לימות המשיח, מלחמות הן חלק מהאירועים המשמעותיים בחייה של כל אומה. וכל תיאור של מלחמה בתנ"ך, של מהלכה ותוצאותיה, הוא דרך להראות את פעולת ה' בהיסטוריה, שנגזרת ממצבו הרוחני של עם ישראל ושל הקשר בינו לה'. במקומות רבים מאוד המשמעות הרוחנית של המאורעות כתובה בפירוש (אגב, דבר זה בולט במיוחד בספר דברי הימים ב', וכדאי מאוד ללמוד אותו), וגם כאשר הדבר לא כתוב בפירוש, אנחנו יכולים לנסות להבין בעצמנו מה משמעות הדברים מבחינת מצבו של עם ישראל ודרכי הנהגת ה'.
אני מקוה שקצת עניתי. אם את רוצה להגיב על הדברים או להוסיף ולשאול, תוכלי בשמחה לכתוב לי.
כל טוב,
יוסף
yosefrez@gmail.com