מכורה.לסרטים.

בעז"ה נעשה ונצליח.

[שלום לך חביבתי],

את מתארת מציאות לא קלה.
לחיות בבית שבו באופן ´נורמלי´ כולם רואים סרטים, שבו אבא דואג לכל העניין הזה, ושבו אין איש שיגיד: מספיק- זה די לא ´נורמלי´..

כאשר אנחנו נמצאים בתוך מציאות מעוותת, היא יכולה להיראות לנו הכי נורמלית שיש.
קשה לנו לעצור ולהגיד, אני חיה לא נכון.
זה קשה עוד יותר, כאשר ההכרה שאני חיה לא נכון, שמה עוד כמה אנשים תחת ההגדרה הזו (במקרה שלך - המשפחה).

ואת- למרות כל הקושי,למרות ההרגל שכבר נטבע בך, ולמרות כל התירוצים שבעולם- את עוצרת.
את רוצה לשנות.
לחיות אחרת,
לשנות הרגלים!
וזה מדהים!

את אומרת שכבר שנה את מנסה להיגמל,
אפשר להתייאש מהעובדה שכבר שנה את לא מצליחה, אבל אני קוראת את זה ושמחה, כבר שנה את מנסה, מודעת ורוצה!
שנה שאת לא ´מעבירה את זה חלק´.
שנה של שימת לב ופיתוח רגישות להרגל הלא טוב הזה.
מכירה את המשפט: ´המודעות לבעיה, היא כבר חצי פתרון´? עם הזמן אני מבינה כמה הוא נכון.
מודעות ב"ה יש לך.

זוהי התחלה טובה לכל התהליך הזה.

בעז"ה.

בשאלתך הגדרת את עצמך כ´מכורה´, אני לא יודעת מה את יודעת על התמכרויות, ואיך הכנסת את עצמך להגדרה הזו, אבל איך שלא יהיה, את מרגישה שתחום הצפייה בסרטים הוא אתגר גדול, והתמודדות יום יומית וקשה עבורך.

אצלך הקושי הוא סרטים, אצל מישהו אחר זה אלכוהול, ואחרת מתמודד עם אוכל.
המכנה המשותף להכל, שהגדרת כל כך יפה בעצמך:
בריחה מהחיים.

הלוואי (או אולי בעצם לא הלוואי?) שהייתה תרופת פלא לכל המצבים האלה.
או לפחות איזה נוסחה ברורה ומוגדרת שבעזרתה, זהו, לא היינו עוד חוזרים לסורנו ולהרגלנו הישנים.
אבל אין...
וככל הרגל רע, נדרשת פה עבודה משולבת של מודעות ומילוי השורש ממנו מגיע ההרגל, בצורה טובה ונכונה.

בסוף שאלתך את רושמת שאין ליהדות תחליף הולם לצורך הזה שלך, מכיון שמעט ואין סרטים, וגם מה שיש לא ממש עונה להגדרה ´איכותי´.
את יודעת מה?
אני חושבת שגם אם היו סרטים, והיית יושבת ורואה רק סרטים נקיים, או לפחות ניטרליים- עדיין היית בבעיה.
כי הבעיה המתוארת אצלך היא לא רק מכיון שאת רואה סרטים לא טובים ומ\נקיים, או כהגדרתך- סרטים שהרב שלנו לא היה רואה,
אלא הבעיה, ולדעתי היא היותר עמוקה - זה הצורך להתמלא במשהו חיצוני, הצורך שלך (שבהגדרתו הוכחת כי את באמת מודעת לעצמך) לברוח! מהחיים, מהלימודים, מההורים מהקשיים..
אז תרופת פלא, כבר ציינתי שאין לי-
אבל יש לי הצעות עבודה, ואת ביקשת משהו מעשי- אז אלו הצעותיי:

הייתי פותחת ושואלת את עצמי מספר שאלות- ממש עושה לעצמי ראיון, על מנת להבין יותר את שורש הצורך הזה, ותנסי להיות ספונטנית וכנה:
מתי אני מתיישבת לראות סרט?
ממה אני נהנית בסרטים הללו?
מה אני מרגישה תוך כדי שאני רואה את הסרט?
מה אני מרגישה אחרי שאני רואה סרט?
מה הרווחים ומה ההפסדים שלי מההרגל הזה?
למה אני רוצה לשנות את ההרגל הזה?
איזה אמונה/ מחשבה שלי נוגדת צפייה בסרטים?

את יכולה להוסיף עוד שאלות-
בעצם כל מה שעוזר לך להבין יותר את המענה שאת מקבלת מראיית סרטים.
ומאידך את ההפסדים שנוצרים בעקבות כך.

אחרי הבירור הזה הייתי מתיישבת עם עצמי וממש חושבת:
(להמחשה בלבד) אוקיי, גיליתי שכל פעם שאני מרגישה עומס נפשי, אני פונה לראות סרט.
גיליתי שכל פעם שיש לי זמן פנוי, מיד אני חושבת לראות סרט.
גיליתי שאנערף..

את צריכה להבין שהרבה מהקושי זה ההרגל.
בטח את יודעת שזה לא שהסרט באמת פותר את הבעיות, אלא שפשוט הורגלת שהוא יצוץ כפתרון, כאשר צצות בעיות.

ולכן אנחנו ניקח את הצרכים שעולים וניתן להם מענה חלופי:

[א. את מפתחת קומה נוספת של מודעות.]
כל פעם שאת מרגישה צורך לראות סרט את שואלת את עצמך,
למה??
איזה צורך זה בא למלא??
(כך תרחיבי את הידע שלך על המקומות מהם מגיע אצלך הצורך לראות סרט)

[ב. את מתחילה להשקיע בעצמך.]
לחשוב במה את טובה ומוכשרת, מה מפרה ומשמח אותך ולהשקיע בזה( חברות, מוסיקה, פעילות גופנית )
זה חשוב מאאאד!
ברגע שאנו מלאים ומסופקים אנחנו פחות נמשכים למקומות חיצוניים של מילוי, בפרט כאלו שאנחנו לא רוצים בהם.
העשייה נותנת מילוי(כמו מה שהסרט נותן לך כיום), רק לטווח ארוך ופנימי יותר.

[ג. את עושה לעצמך תוכנית הימנעות:]
כאשר יש פיתוי גדול לראות סרט, את מנסה לא להיות שם-
כאשר יש צפייה משפחתית בסרט את יוצאת להליכה, נפגשת עם חברה וועוד.
העניין זה לברוח מההתמודדות פנים אל פנים, ופשוט להתרחק, כדי לעזור לעצמך לא להתפתות.

אלו עצותיי המעשיות.
יש עוד הרבה היכן להרחיב, והעבודה שעומדת בפנייך הינה אתגר לכל דבר.
אבל מי ששo אותך במציאות כזו, מאמין בך ומאמין שאת מסוגלת לאתגר הזה.

אז מי אנחנו שנפקפק??!
הרבה טוב ואור!
פה לבירורים וביאורים,
צופיה.
tsofia641@gmail.com