שאלה
ברצוני לשאול מה דעתך לגבי מכוני ההוראה בישיבות הסדר.
האם מותר לבחור ישיבה להירשם למכללה אף שמראש הוא לא מתכנן להיות מורה ורק רוצה את התואר בשביל התואר השני?(המכללות נותנות דעתן שזה קורה, ואף מעודדות לצורך העניין. השאלה היא מכיוון ההצדקה המוסרית של לימוד לתואר בזמן שמוקדש ללימוד תורה, כשהתואר לא ישמש להוראה[בהנחה שלהוראה במיוחד יש פן משמעותי מאוד של תרומה לכלל])
האם בכלל זה בסדר לקבל נקודות אקדמיות על לימוד גמרא ותנ"ך בישיבה?
האם אין בעיה בעובדה שבחור ישיבה לומד לתואר בזמן שחברו החילוני 'כלוא' בצבא?(כמובן שזו גם השאלה הבסיסית של ההסדר, אך היא מתחדדת בנושא המכון, שבו הצד התורני פחות משמעותי)
תודה רבה.
תשובה
שלום וברכה
א. מכוני ההוראה הוקמו לא כדי לשרת את בחורי הישיבה ולהעניק להם תארים, אלא בשל רצון של מערכת החינוך למשוך בוגרי ישיבות להוראה. זהו אינטרס מרכזי של המדינה, והיא לא הייתה מממנת אותו אילולי כך. מכונים אלה הצליחו בגדול בהצלחה כבירה, ואכן בוגרים רבים של ישיבות עוסקים בהוראה, ומביאים בשורה למערכת החינוך.
ב. עיסוק בהוראה אינו רק הפיכה למורה, אלא יש מערכות שלמות של חינוך. לא זו בלבד, אלא שגם אם המכונים השיגו את המצב בו בוגרי ישיבות סטודנטים יעבדו את העבודות החלקיות שלהם במהלך הלימודים בהוראה או בהדרכה וכדו' – זהו הישג חשוב ביותר.
ג. על כן, מי שבוודאי לא ייכנס אף פעם לעבודה בתחום זה, לא יהיה זה נכון שהוא ילמד במכון מעין זה, כי מדובר אכן בסוג של ניצול. ברם, אם הבחור מוכן יהיה בעתיד לבחון את האפשרות שהוא יעבוד במקצוע ההוראה במובנו הרחב, אפילו כסטודנט (מדריך בפנימייה וכדו') – שילמד במכון, לטובת מדינת ישראל, אף שיש בזה גם "שלא לשמה".
כל טוב