מה עושים כשמרגישים בדיכאון??

שלום חנה יקרה,
בואי נתחיל מהסוף... את מאד מובנת לי. והמצב שאת מתארת הוא מצב שבחורות בגיל ההתבגרות מכירות הייטב. זה יכול להתחיל בסתם מצב רוח לא משהו, אולי אפילו עם סיבה ויכול להמשך לכמה ימים ועוד כמה ימים, שהסיבה בגללה אני מרגישה ב "דאון" כבר לא ממש זכורה לי.
התחושה הזו יכולה להגיע מכמה וכמה סיבות. בגיל ההתבגרות יש הרבה מאד שינויים פיזים והורמונליים, הרבה פעמים אנחנו לא יודעים, אבל השינויים הללו, הם בדיוק אלו שמפעילים את החשק שלנו השמחה והתחושה הכללית לטוב ולמוטב. אצל רובנו המצבים הללו עוברים גם ללא התיחסות מיוחדת, אנחנו מתמודדים עם הירידה הזמנית במצב הרוח, בתחושת הסיפוק והשמחה, הזמן עובר ועושה את שלו, ואנו חוזרים להתנהלות אליה אנחנו רגילים.
אבל במקרים אחרים מצב זה יכול להימשך חודשים ארוכים ואף שנים. מצב זה מחייב התיחסות וטיפול, גם מפני שהוא עלול להביא להתדרדרות נוספת, וגם מפני שחבל להעביר בתחושות כאלו שנים, כאשר יש פתרונות פשוטים.
במצבים שבהם מופיעים סימפטומים של עצב ודכדוך גם אם אינם נראים לעין ורק את מרגישה בהם או שהם מופיעים בצורה חלקית: הפרעות שינה לא חמורות, שינויים ארוכי טווח בתיאבון, איבוד עניין כללי אך הדרגתי בתחביבים ובפעילות פנאי, כל אלו מצביעים על כך, שאת מתמודדת עם קושי שחשוב שתקבלי עזרה. זה לא אומר שאת סובלת מדיכאון חמור או משהו מעין זה, זה אומר שאת יכולה לקבל סיוע ולהרגיש טוב הרבה יותר בקלות, רק שלשם כך תצטרכי לפנות למישהי בוגרת. זו יכולה להיות מורה או מדריכה, יועצת או מנהלת, וכמובן שהעדיף ביותר- אמך.
את כותבת שאת יודעת שהכל עניין של החלטה פנימית, אבל חשוב לי שתדעי שלא תמיד זה כך, שלפעמים גם אם מאד תרצי יקשה עליך להיחלץ מזה בכוחות עצמך בלבד. לפעמים מישהו מהצד, מישהו מבחוץ מושיט לנו יד ואז קל לנו יותר לצאת מהבור.

אני מאחלת לך הרבה בהצלחה!
ואם תרצי לפנות אלי אז בשמחה..
הלל.
hall.alis.77@gmail.com