מה ייקרה לנשמה שלי לאחר שאני אמות?!

שלום שלום.
ראשית, את בהחלט צודקת כשאת מבקשת תשובה המתקבלת על ההגיון. המילה "אמונה" אינה תשובה אוטומטית לכל שאלה. אנחנו חיים ומאמינים במערכת מובנית ומובנת, ברמות מסויימות, ואין מצפים מאיתנו לחיות ללא שום הקשר וללא שום הגיון. ההפך, אנחנו חיים בתוך עולם מסודר הפועל על פי חוקי טבע וכך גם מצופה מאיתנו להתנהג. אמנם החוקים שאנו מאמינים וחיים הם לא רק ברובד הטבע אלא גם ברבדים עליונים יותר, אך בכל זאת העולם הוא מסודר וכמו שאוהבים לצטט את המהר"ל ש"אפילו לניסים יש סדר"...
ראי על כך גם:
כל דת יכולה לומר שהיא מעל השכל! https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=51546

לעצם העניין, צריך להבין שהאדם בנוי רבדים רבדים, דרגות דרגות. האדם מבחין בעצמו שיש לו רמות יותר נעלות באישיות ורמות פחות נעלות. רמות בהן מאד אכפת לו מה הוא אוכל ומה הוא ילבש ואיך הוא יראה ורמות בהן אכפת לו מהזולת וצרכיו, מדברים כלל עולמיים, רוחניים וכו´. בצורה פשוטה וכללית נקרא לחלק היותר נמוך של האדם גוף, נפש, ולחלק היותר עליון נקרא נשמה. האדם גם מרגיש שהחלקים היותר עליונים שבו יש להם יותר קיום, יותר חיים מאשר החלקים הנמוכים. הנאות הגוף באות וחולפות ואילו הנאות הנשמה, הרגשות היותר נעלים, יש להם יותר קיום, משמעות וערך.
כמו שהאדם בנוי כך בנוי גם העולם. וכאמרה הידועה שהאדם הוא עולם קטן. גם בעולם יש עולמות יותר נמוכים, יותר גלויים, יותר עכשויים – "עולם הזה" – זה שאנחנו רואים וחיים, ויש עולמות יותר עליונים, יותר רוחניים, יותר קדושים – "עולם הבא" – העולם שהולך ומתגלה, הולך ונחשף לעינינו ככל שאנו יותר רוחניים וככל שהעולם הולך ומתקדם ושב למקורו. (אמנם העולמות קיימים במקביל וקשורים זה בזה אבל אין כאן המקום והזמן להאריך..)
ברור, אם כן, שהגוף שייך יותר לעולם הזה והנשמה שייכת יותר לעולם הבא. אלא שהקב"ה שם אותנו – גוף ונשמה, חיבור של עליונים ותחתונים בתוך העולם הזה. וכך קורה שהגוף רוצה לחיות את חיי העולם הזה – העולם שלו, ואילו הנשמה רוצה לחיות את חיי העולם הבא. וכמו המשל שמביא המסילת ישרים לבת מלך ששמו אותה מחוץ לארמון והיא כל הזמן רק רוצה לחזור אליו. זה מה שהופך את קיומינו בעולם הזה ללא פשוט ומלא מאבקים.
רוב הזמן אנחנו לא מרגישים את תוצאות המאבקים. אבל לפעמים כשהנשמה "מנצחת", האדם מרגיש סיפוק ועונג עליון, ולפעמים כאשר היא "מפסידה" האדם מרגיש את יסורי הנשמה. דוגמא טובה לכך שמעתי פעם מהרב יהושע שפירא. קבוצה של בנות יושבת ומדברת, צוחקת וכו´. מישהי "יורדת" על מישהי אחרת, בצחוק. אבל לפתע הבחורה השניה פורצת בבכי, נעלבת ובורחת. החרטה, הבושה, העצב, שהבחורה שהתבדחה מרגישה הוא העצב של הנשמה שלא התנהגה כפי המתאים לה, ולפתע זה נחשף לעיני כל, וקודם כל לעיניה עצמה, בכל העוצמה. זה מעין ה"דין" שעוברת הנשמה בעולם הבא. שם האדם חווה את חייו במלוא אמיתותם, ללא כחל וסרק, ושם הוא יכול לחוות את העונג האמיתי, או, ח"ו, את החרטה והעצב שהם תוצאות מעשיו בעולם הזה. העולם הבא הוא המקום בו יורדות המחיצות, מחיצות האטימות ומחיצות ההתעלמות. זה עולם האמת. זו משמעות אחת של הגיהנום. יסורים ומצוקה.
משמעות שניה של הגיהנום היא הריקנות וחוסר התוכן: אם הנשמה מצליחה לחיות כאן את חיי העולם שלה, העולם הבא, היא נמצאת מתאימה להמשיך לחיות כך גם כאשר הגוף כלה, וכל מה שנשאר זה הנשמה. זה בעצם ה"דין" אותו הזכרת. כשהנשמה "עולה למעלה", כלומר, משתחררת מכבלי העולם הזה, מכבלי הגוף, היא נשאלת: האם הצלחת לחיות את חייך, להביע את עצמך, למלא את יעודך, בעולם התחתון? אם הנשמה חיה בעולם הזה כפי שראוי לנשמה לחיות – הרי היא מתאימה לעולם הבא ותמשיך להתקיים שם קיום נצחי ומאושר. אבל, אם חלילה בת המלך שכחה את הארמון, שכחה שהיא בת מלך, נכנעה לדחפים וליצרים של עולם הזה, נכנעה לתאוות הגוף, אם כן היא אינה מתאימה לעולם הבא, עולם העליון ולכן החיים בו יהיו קשים עבורה, שהרי אינו מתאים לה.
שמעתי פעם משל, אני לא יודעת אם זה יעזור להבין, אבל אולי. משל למישהו שכל חייו למד מוזיקה והאזין לקונצרטים ומישהו שמעולם לא היה קשור לעניין. מביאים את שניהם לקונצרט מופלא. מי שהיה מחובר למוזיקה כל חייו, הרי אין הנאה שלמעלה מזו בשבילו. לעומתו, מי שאינו מבין ולא יודע, ישתעמם ואף יסבול מהקונצרט. כך הנשמה ועולם הבא. אם התכוננת כל חייך, חיית את המוזיקה, את הנשמה, את העולם הבא, הרי שתזכה ל"גן עדן". אבל אם לא, ח"ו, הרי זה בשבילך "גיהנום"..

זה עניין שדורש עוד הרבה הארכה והעמקה, אבל זה היה נסיון לתת קצת טעם והבנה לדברים.
בקשר לחוויות שהן בין מוות לחיים, אין לנו בזה הבנה וידיעה, ואני לא בטוחה שמעבר לסקרנות והחוויה האישית יש כאן משהו שצריך להעמיק בו. יש דברים שהם למעלה מבינתנו, לא שצריך "אמונה" וקבלה ללא הבנה, אלא אין כאן נגיעה לחיינו ואנחנו לא מבינים ואין צורך שנתעמק בעולמות וחוויות לא לנו... בכל אופן אין כאן ממה לפחד, ברור שהקב"ה לא 'התבלבל' אלא יכול להיות שהוא רוצה לשלוח מסר על ידי אותם אנשים. מצד שני זה לא אומר שכל סיפור שמספרים הוא אכן אמיתי... אם את רוצה אפשר לקרוא על כך באופן מעמיק בספר 'עשה לך רב' של הרב חיים דוד הלוי זצ"ל, סוף כרך ב'.
אם משהו ממה שכתבתי לא ברור דיו, או אינו מתקבל על דעתך, אשמח לנסות להשיב שוב.
אילה
tsbias@actcom.co.il