מה הענין של הקידות וההשתחואות בתפילה?

שלום,

קצת קשה לי להבין מהשאלה מה הנושא שבדיוק מעסיק אותך. האם את מדברת על היחס למלך בשר ודם? או שקשה לך עם היחס בו אנחנו מתייחסים לה´, שכולל מאפיינים שאולי נראים מלאכותיים?

בנוגע למלך בשר ודם, אינני יודע מה ההלכה אומת על לקוד קידה כמחווה של כבוד. בוודאי שהשתחוויה היא בעייתית מכיוון שיש בכך איזשהו ביטול כלפי מישהו שהוא בשר ודם. אבל יחס של כבוד כלפי אותו אדם שהוא במקרה מלך הוא מקובל, ואסור לזלזל בכבודה של מלכות, מכיוון שהיא מאפשרת לנו לחיות חיים חברתיים מסודרים, ללא האנרכיה שמאפיינת מקומות ללא שלטון. גם התורה מכירה בצורך הזה של מלכות, והמשנה אומרת על המלכות, ש"אלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו" (אבות ג, ב), כלומר אנשים באופן טבעי לא יכולים לקיים חברה מתוקנת ללא ארגון כלשהו שידאג לקיום של נורמות מינימליות. לא רק זה, אלא שיש אפילו ברכה מיוחדת שאומרים על מלך מאומות העולם: "ברוך אתה ... שנתן מכבודו לבשר ודם", כלומר יש דמיון מסוים בין הכבוד של מלך גוי לכבודו של ה´!

אך נראה לי שזה הנושא שפחות מעסיק אותך, ואת יותר מתעניינת ביחס שאנו נותנים לה´ שמעיד לפעמים על התבטלות מסוימת כלפיו. אני מבין את הקושי שלך כאדם בעל ערך עצמי לבטל את עצמך כלפי מישהו, וקל וחומר מישהו שאת לא יכולה להגדיר או לחוש. הקושי אפילו גובר כאשר אנו יודעים על קדושת החיים של יהודי ומבטלים את הסימנים של אותה קדושה ע"י טקסים חיצוניים שלא נראים לנו כאילו הם תורמים דבר.

לעניות דעתי, הסתכלות אחרת על הכבוד שלנו תעזור לך להבין שדווקא באותה התנהגות אנחנו מגלים את הכבוד האמיתי שלנו, את אותה קדושה שלא יכולה לבטל עצמה כלפי מלך בשר ודם, אך מתגלה בצורה מאוד חזקה בהתבטלות כלפי ה´.
לנו כברואים יש תפיסה מאוד חזקה של עצמנו בעולם - למעשה אנחנו מסתכלים על כל העולם דרך המשקפיים שלנו, לפעמים דרך המשמעות של המאורעות השונים עבורנו באופן פרטי. ההסתכלות הזאת היא חשובה לרובד מסוים בנפש, אבל היא חסרה מאוד את הקישור לחברה ולסביבה שמסביבנו, בלי קשר לתועלת הפרטית שלנו מכל דבר. כאשר אנו קדים קידה לפני ה´, ואפילו משתחווים אליו כמו בימים נוראים, ועוד יותר כאשר תהיה השתחוויה מוחלטת כמו בבית המקדש שיבנה במהרה בימינו, אנחנו בעצם אומרים שכל קיומנו נגזר מקיומו, ולכן - שהקיום שלנו הוא בעצם הקיום העליון ביותר. למה? כי אנחנו מבטלים את הרצונות הנמוכים שלנו לרצונו שלו, ובכך הופכים ליד שלו שפועלת במציאות, ובינינו - מה יותר גדול מלהיות יד ה´ בעולם? אנחנו לעולם לא נגיע למדרגתו, אבל בכך שאנו עושים את רצונו אנחנו מגיעים הכי קרוב אליו שאפשר בעולם הזה, וזה דבר עצום, יכולת שיש לעם ישראל ואין לאף עם אחר בעולם. לכן 3 פעמים ביום אנחנו פונים אליו בכל מיני בקשות - ומגלים בכך שאנחנו יודעים שהוא מקור הכל וברצונו יהיה לנו טוב או פחות טוב; ובפניה הזאת אנחנו גם קדים קידה, להורות שיש כאן יחס שאינו בין שווים, שלעולם לא יהיו שווים.

אני מבקש שתשימי לב מתי גם מגיעת הקידות: בברכת "אבות", וב"מודים". אולי בכך יש רמז לחשיבות של הקידות: בברכת אבות, אנחנו מקשרים את עצמנו למקור עם ישראל, לאבות, שמכוחם יש לנו את אותה סגולה מיוחדת. מתוך הבחירה שלהם, כל אחד מחדש, על ידי ה´, והברית שנכרתה עם כל אחד מהם, אנחנו נמצאים כאן היום ויש לנו את התפקיד המיוחד של השמעת שם ה´ בעולם. בפעם הנוספת, בברכת "מודים", שבה אנחנו מודים על כל החסד שה´ גמל וגומל עמנו, אנחנו מגלים בכך שכל מה שיש לנו מגיע ממנו, ושיש לזה תכלית טובה חשובה, גם כאשר התועלת שנראית לעיניו היא מאוד פרטית ומצומצמת.
אנסה להסביר במילים יותר פשוטות: כאשר אנחנו אומרים תודה לה´ על משהו קטן ופשוט, לדוגמא על כך שיש לנו אוכל לאכול; אנחנו בעצם אומרים שהאוכל בא ממנו, ואם הוא נותן לנו אוכל - סימן שיש לאוכל הזה תכלית חשובה בעולם: שיהיה לנו כוח לעשות את רצונו. ואם יש לאוכל הזה תכלית, סימן שחשיבותו של אוכל אינה רק מההרגשה הטובה שהוא עושה לנו, אלא שלאוכל הזה עצמו שאנחנו מקבלים יש תפקיד בגילוי רצון ה´, על ידי זה שהוא נותן לנו כוח לקיים מצוות.
לכן הגישה היסודית של ההודאה על קבלת האוכל היא אותה קידה, להורות שאנחנו מכירים בכך שהכל בא ממנו. וכאשר יודעים שהכל בא ממנו ולהכל יש תכלית לעשות את רצונו, אפילו לשניצל של ארוחת צהרים, אנחנו בעצם אומרים שלקיום שלנו יש תכלית חשובה, מתוך העובדה שהקיום שלנו מגלה את כבוד ה´ בעולם.

רובד נוסף שחשוב לתת עליו את הדעת הוא הצורך במחוות חיצוניות בשביל ליצור יחס נפשי נכון. כלומר, אנחנו צריכים לבנות בנפשנו יחס נכון כלפי ה´, והיחס הזה נבנה בין היתר על ידי כל מיני פעולות שנראות לנו טקסיות בלבד. אין שום ספק שהיחס שלנו לה´ הוא לא יחס בין שווים, ומאחר וה´ לא מוחש לנו צריך לבנות את היחס הזה בצורה שנראית לנו לפעמים מלאכותית. חשוב לזכור שה´ לא צריך את הקידות האלה - אנחנו צריכים אותם בשביל לבנות יחס נכון.
לדוגמא, העובדה שאת קוראת להורים שלך אבא ואמא, ולא בשמם הפרטי. לכאורה מה זה חשוב, הרי הם יבינו שפונים אליהם בין כך ובין כך. אבל יש חשיבות שילד יכיר בכך שההורים שלו הם הורים והיחס אליהם הוא כאל הורים ולא כל אחד אחר, וגם היחס שלהם אליו הוא כאל הילד האהוב שלהם ולא כל אחד אחר. היחס שלך לאמא שלך הוא יחס של אם ובת, ולכן הוא מצריך התייחסות שונה, לא כמו מישהו שבקושי מכיר את אמא שלך וקורא לה בשמה, ובזכות אותו יחס של אם ובת את גם זוכה להרבה דברים שאנשים אחרים לא זוכים להם מאמא שלך.

אני יודע שהנושא מורכב ואולי לא מספיק ברור מתשובה זו - להבהרות את מוזמנת ליצור קשר במייל (yoavsb@gmail.com) או בתגובות לתשובה.

רק טוב,
יואב.