מדרשות לבנות

שלום לך.


ראשית, אשריך.

לאחר שנתיים של עבודה מאומצת בתרומה לקהילה את מוכנה לשקול הקרבה של שנה נוספת בלימוד והתעמקות בתורה. לרוב, הרצון "לצאת", כפי הגדרתך, ל"חיים האמיתיים" דוחק יותר מאשר הרצון ללמוד תורה לשמה.

בשאלתך העלית שני טיעונים:
הראשון, הוא הרצון להתקדם לשלב בוגר יותר בחייך, אם מצד הקמת בית ואם מצד הרצון ללמוד ולעבוד בעבודה עצמאית. החשש אם כן הוא, ששנת לימוד נוספת במדרשה תפגע או תעכב יותר מדי את הרצונות הללו.
טיעון נוסף הוא שהרצון שלך ללכת למדרשה לא נובע מרצונך ללמוד תורה אלא מהצורך לדחות את ההחלטות הנוגעות לשלבים הבאים בחייך, שנה נוספת.

משאלתך נשמע שלימודים אקדמאיים לדוגמא, או הקמת בית - הם דברים שכל דחייה תפגע בהם, ואילו לימוד תורה הוא תמידי וממילא אפשר לעסוק בו בכל עת. בדיעבד, ככל שמתקדמים הן בתחום התעסוקתי והן בתחום של ניהול הבית, הזמן הפנוי והחשק הראשוני לעסוק בתורה מתמעטים. טרדות בגידול הילדים או בעבודה שוחקים את הרצון להתמסר, ולו לכמה דקות ביום, ללימוד תורה לשמה. לפיכך, שנה של התמסרות ללימוד תורה, כשאת חסרת דאגות כלכליות וכיו"ב אינה דבר של מה בכך, וספק אם בהמשך תוכלי למצוא זמן ראוי, ואת הרצון ללמוד כמו שיש לך עכשיו.

לבד מהשיקול הפרקטי, יש גם ערך - כלפי עצמך - בנתינת מקום של כבוד להתפתחות הרוחנית שלך, ובהשקעה שמעבר לחובה השגורה בלימוד תורה והעיסוק בה. הבית שתקימי יעמוד על אדנים איתנים יותר, העיסוק בו תבחרי יהיה מואר באור של תורה- לאחר שנה של לימוד תורה ברצינות, הרבה דברים מקבלים משמעות אחרת.

מאידך,לא בכדי אנו רואים בבחירה בשנת לימוד תורה נוספת הקרבה. העומס שיש כיום בלימוד מקצוע אקדמאי, וכשבעז"ה מתווסף עול גידול המשפחה, דוחקים בנו להתמקצע כמה שיותר מהר בדבר בו אנו רוצים לעסוק. לעתים דחיית ההחלטות הקשות והחשובות שבנושאים אלו עלולה לסגור בפניך אפשרויות שספק אם תוכלי לבחור בהן שנית, וספק אם תראי את שנת המדרשה כשוות ערך לאובדן אלו.

אף אחד לא יוכל לבחור בשבילך את הדרך שבה תתחילי את "חייך האמיתיים". הדבר החשוב הוא שאת החלטותייך תקבלי לא מתוך פחד מקבלת החלטה קשה, ולא מתוך רצון לדחות מעליך את המבחנים הללו שנה נוספת, אלא מתוך אמון בעצמך ובכוחותייך, והכרעה כי כל דרך שבה תבחרי, אם תבחרי בה מתוך אומץ ושיקול דעת תהיה הדרך הנכונה.

"בטח בה' ועשה טוב, שכן ארץ ורעה אמונה"

אור וטוב.