שאלה
שלום אני מדריך שבט מעפילים. אז ככה בשבת עשיתי פעולה וחניך שלי זרק הערות לא מתאימות וחמורות אז הוצאתי אותו(יכול להיות שזה פגע בו).ואחרי שבוע הוא דיבר עם המד"ש שלי ואמר לו שהוא שוקלל לעזוב כי הוא חשב שנזרום איתם ויענו נפלנו עליהם "כבד" והוא כועס עליי ואני לא יודע מה לעשות. ועכשיו גם המד"ש שלי חושב שהשיטה שבה אני פועל היא לא טובה!!ואני כבדד מידי והוא רוצה שנזרום אבל אני לא יכול, אני חייב שבכל פעולה הם יצאו עם משו. מה אתם אומרים לעשות?!? תודה רבה
תשובה
מדריך יקר, שלום.
אתה מציג כאן שתי סוגיות: האחת, התנהלות "כבדה" לעומת "קלילה". השנייה, הרצון שהחניכים "יצאו עם משהו" בכל פעולה. חלוקה נוספת שכדאי לעשות היא בין תגובות שלך להתנהגות של החניכים (למשל חניך שמשמיע הערות) לבין הדברים שאתה "מעביר" ויוזם.
נתחיל בכך שנציין את הנטייה האופיינית של רבים, ובהם גם מדריכים, להעדיף את האזורים ה"בטוחים": כשאנחנו מתכננים פעולה לפרטי פרטים, משננים מסרים ומוסרי השכל, ומכינים הכל מראש, יש לנו תחושת בטחון. אנחנו מגיעים לפעולה עם תחושת וודאות מאוד גבוהה: יש תכנית מפורטת, יש יעדים, הכל בסדר. המחיר של גישה כזאת הוא הסיכון לאובדן הקשר המשמעותי והאותנטי עם החניכים. כשאנחנו משקיעים המון מחשבה בפעולה ובמסרים, אנחנו מתכוננים לפעולה אבל לא נערכים למפגש עם החניכים. כיוון שהתוצרים החינוכיים שלנו נובעים באופן מאוד ישיר מהמפגש הזה, יש כאן חוליה חלשה שתובעת חיזוק ותשומת לב.
[המדריך, התוכן והתהליך]
הצורך בקיום מפגש כנה עם החניכים מתנגש לפעמים עם הרצון שלנו להתעלות איתם לגבהים ערכיים מרשימים. המתח הזה מובנה בתפקיד של המדריך, והוא גובר על רקע העובדה שגם המדריך נמצא בתהליכי בירור של נושאים ערכיים שונים, ולמעשה, במובן הזה, הוא לא מאוד שונה מהחניכים שלו. ולכן דרושה מהמדריכים הרבה יכולת להודות, מראש, שהם לא מושלמים ושאין בידיהם את כל התשובות הנכונות. לכאורה זה מפחית מה"סמכות" וההשפעה שלהם, אבל למעשה ה"הודאה" הזאת מאפשרת להעביר את המוקד של ההדרכה ושל הפעילות הקבוצתית מהתמקדות בתוכן (מצוות, ערכים, יעדים, שאיפות, וכו´) להתמקדות בתהליך. התמודדות מורכבת עם קשיים, דילמות ואתגרים, לא מתרחשת במהלכים של "זבנג וגמרנו" אלא בתהליכים שיכולים להיות ממושכים ומסובכים. המצרך החשוב והנדיר ביותר שדרוש לחניכים כדי לחוות את התהליכים הללו באופן המוצלח ביותר, הוא לא ידע או תשובות "נכונות", אלא כלים שמאפשרים להם להתבונן אל תוך עצמם ועל סביבתם, לעבד באופן מעמיק את מה שעובר עליהם, ולגייס מההתנסויות ומהסביבה שלהם משאבים נפשיים ואחרים שיאפשרו להם לנוע צעד צעד בכיוון הנכון.
[המדריך כסוכן כפול]
הכלים המסייעים לקיומם של תהליכים כאלה קשים יותר לרכישה ומסובכים יותר לתפעול מאשר מרכיבים של "תוכן" (רעיונות תורניים, סיפורים מרגשים, וכו´). במידה רבה הם גם תובעים מהמדריך לחשוף את עצמו ולהיות פגיע יותר מול החניכים. במקרים מסוימים, הרצון ליצור דיון אמיתי יכולה לדרוש מהמדריך סובלנות משמעותית מול האופן שבו החניכים חושפים את עצמם בפניו, חשיפה שכוללת גם את הצדדים הפחות חיוביים שלהם. כמובן שגם לסובלנות הזאת יש גבולות וקווים אדומים. כדאי גם לזכור שלפעמים החניכים יכולים לייצר פרובוקציות (בכוונה או בתמימות) כדי "לבחון" את המדריך: האם הוא עוד "אישיות חינוכית" שמטרתה לפקח, להעניש וליישר אותנו עם ציפיות החברה (כלומר, סוכן של החברה), או שהוא שונה, שהוא נמצא כאן מתוך אכפתיות עמוקה כלפינו החניכים (סוכן "שלנו"). כמובן שהאמת מורכבת: המדריך הוא גם סוכן של החברה וגם סוכן של החניכים. אבל הוא לא יכול להיות סוכן של החברה מבלי שהוא משמש, באמת ובתמים, סוכן של החניכים.
מעורבות והנאה של החניכים כבסיס להשפעה חינוכית
אז המקרה שאתה מציג בשאלה משקף את הצורך באיזון בין הקפדה על משמעת ומסגרת קבוצתית הולמת, לבין היכולת להכיל את החניכים ולעבוד איתם גם על הנושאים הפחות נוחים לדיון. אתה יכול לשקול לוותר על המטרה המאוד קשה להשגה "שבכל פעולה הם יצאו עם משהו", ולנסות להתחיל ממטרה קצת יותר צנועה, לכאורה: שהחניכים ייהנו בפעולה וישתתפו בה באופן פעיל (ידברו, ישאלו, יעשו דברים, וכו´, ולא רק יקשיבו ויהנהנו). ככל שתצליח להשיג את המטרה הזו, תראה שאתה מצליח לגייס יותר הקשבה לדברים שאתה אומר, ויותר יכולת לנווט את החניכים למקומות המתאימים. ככל שתשדר לחניכים את השדר – האמיתי – שאתה נמצא איתם לא כדי לחנך אותם אלא כדי פשוט להיות איתם ולהיות שם בשבילם, יהיה לך קל יותר לקחת את הדינמיקה הקבוצתית גם למקומות של חשיבה על ערכים והתפתחות אישית.
לסיכום: בהדרכה, יש לכל מדריך עמדת מוצא בסיסית שעל גביה יש תוספות ומקרים חריגים או מקרי קצה. העמדה הבסיסית המומלצת ביותר היא זו שרואה בחניכים שותפים אמיתיים לתהליכים שקורים בקבוצה, ולא אובייקטים דוממים ש"מכניסים" לתוכן חינוך וערכים. זה לא אומר שאין כללים, זה לא אומר שכל החניכים בהכרח מתאימים לקבוצה, וזה לא אומר שאין למדריך סמכות. אבל כל הדברים הללו "מתלבשים" על המרכיב העיקרי: היכרות קרובה עם החניכים, ותשומת לב לתהליכי התמודדות עם הקשיים והחוויות שעוברים עליהם. כשהמרכיב העיקרי מבוסס, ממילא גם הקומות החינוכיות וההזדמנויות שלך כמדריך לסמן את היעד הבא – ברורים יותר.
בהצלחה!
אוהד
nuvy23@gmail.com
לקריאה נוספת בנושא קשר עם החניכים והכנת פעולות:
על יצירת קשר אישי
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=156405
מערכות יחסים עם החניכים
https://www.kipa.co.il/noar/ask_show.asp?id=153198
הגדרת מטרות
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=181529
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=171374
https://www.kipa.co.il/noar/ask_show.asp?id=153366