לרדת לעיר בחמישי בערב (על בילויים ורגישות)

שלום לך יקרה,
דבר ראשון קבלי ח"ח עצבני על הבירור. על עצם השאלה. זה ממש לא ברור מאליו.
דבר שני, שנובע מאותו עניין – עצם השאלה.
אם לשתינו היה ברור שאין בכלל ששום בעיה עם לרדת לעיר בחמישי בערב, השאלה לא הייתה עולה, נכון?
בחיים את לא תשלחי שאלה – יש לי שאלה-מותר ללכת לבית כנסת בשישי בערב? נכון? נכון.
עצם זה שהשאלה עולה זה צריך להדליק אצלנו נורה אדומה בראש.

כל דבר שאנחנו עושים בחיים, כל מה שסובב אותנו, משפיע עלינו ברמה זו או אחרת.
ולנו יש בחירה. אני יכולה להחליט שאני נייר סופג. כל מה שסביבי נכנס בלי סינון.
ואני יכולה להיות נפת משי. בוררת טוב טוב מה אני מכניסה לעצמי.
כשנולדנו, קבלנו נשמה טהורה, קבלנו מידות כאלו או אחרות כבסיס של האישיות.
ואנחנו מקבלים השפעות מכל מה שסביבנו – בין שנרצה לבין שלא. במודע או באופן לא מתוכנן.
ועם כל זה שאנחנו מקבלים השפעות מחוצה אלינו פנימה,
אז נכון, באמת לפעמים אין לנו ברירה איפה להיות, ומכורח נסיבות החיים אנחנו מגיעים למקומות שלא היינו מגדירים כ´דף הבית´ שלנו.. אבל יש מקרים רבים - נגיד, לרדת לעיר בחמישי בלילה, שאנחנו יכולים וצריכים להימנע מלשהות, ולהגיע בכלל לסביבה שבהכרח תהרוס לנו ת´נפש.

לא הזכרתי עדיין את זה, שבקלות אנחנו יכולים ליפול.
את יודעת, אין לנו ביטוח משלים על הנפש. ואפילו לא ביטוח ישיר.
נניח אני לוקחת אותך לתערוכה של צייר מוכשר בטירוף,
כשנתפעל מציוריו – מהקומפוזיציה, מהרישומים, משילובי הצבעים, מהכל – לא נאמר:
"צייר נחמד, אבל לא הוא המציא את הצבעים, רק השתמש בהם",
אלא נעריך את הכשרון והעמל בפיתוחו, את בחירת נושא הציור ובחירת הצבעים המתאימים לנושא,
ונגיד שאלף החלטות קטנות הביאו לציור האחד השלם, המושלם כל כך.
וכל הזכויות שמורות לצייר ולא ל"דנבר צבעים" או כל מפעל אחר.
זה ברור לנו שזה שלו. הוא השיג את זה בעמלו.
אנחנו צריכים כל הזמן להיות עם יד על הדופק. להמשיך בעבודה הפנימית בלי הפסקות.
לא מספיק שהנשמה שנתת בנו טהורה היא. זה נכון. זה ממש עוזר לנו. אבל משם רק מתחילה העבודה שלנו.
ולהיות בסביבה שהיא לא נקייה בשביל נפש שלנו, מרגיל אותנו לזה.
מז´תומרת? בהתחלה באמת יהיו דברים שברור לך מעבר לכל קו אדום שלך. אין מצב שתעשי את זה.
לאט לאט, העין שלנו מתרגלת לדברים. זה כבר יראה לך יותר הגיוני. הרבה פחות נורא. הרבה פחות אסור - אולי אני לא יעשה אבל מילא, שאחרים יעשו.
ויכול להיות מאוד שיום אחד תמצאי את עצמך שם. במקום שאת לא רוצה להיות בו.

את שואלת מה התשובה מבחינה הלכתית. בואי נאמר שאני משיגה לך כאן ועכשיו סוללה של רבנים, כל גדולי הדור באים וחותמים לך שמבחינת ההלכה היבשה נטו אין שום איסור: ´לא תרד לעיר בחמישי בערב´,
מרגיש לי שזה לא היה פותר לך את הבעיה, ולמה? כי בתוכך את יודעת שהאוירה הזאת מרגישה לך לא טוב, ועושה לך לא טוב.

יש מצב, ותחשבי על זה עם עצמך, שאת שם כי החברות שלך שם. ואת רוצה להיות איתן. וזה מצוין! האדם הוא יצור חברתי. הכי טבעי בעולם שתרצי להיות עם חברות שלך.
לכן, אולי כאן טמון המוצא - כדאי לך לדבר עם חברות שלך. ותמצאו יחד איזו אלטרנטיבה,
מקום שמצד אחד תהנו בו ביחד, ומצד שני לא יהרוס לכם ת´נפש.
שיהיה הרבה בהצלחה
ואם תרצי, אני במייל, לכל עניין -
נעמה.
naaletz.a@gmail.com