שאלה
אז ככה, לא יודע אם השאלה שלי כל כך קשורה לפה וגם התלבטתי זמן רב אם בכלל לכתוב אותה, אבל לבסוף אמרתי: מה נפסיד?
אני בן 16 וחצי ולא רחוק היום שבו אחליט איך אני ממשיך בחיי: צבא, הסדר, מכינה, עתודה וכ'ו...
ת'אמת אני די קרוע בין 2 : צבא ועתודה.
בקשר לצבא אני מתכוון לסיירת מטכ"ל, שלד"ג או לפחות משהו אחר ברמות האלה, אני חושב שזה הכי ימצא את הכישורים שלי ואני מרגיש בתוך תוכי שזה הדבר שאני צריך לעשות.
בקשר לעתודה אני יודע שמבחינה אגואיסטית זה הדלת שלי לעולם הגדול, עבודה וכ'ו.
אדם לא צריך להיות גאוותן אבל עדיין הוא צריך להכיר בערך עצמו ואני יודע של-2 האפשרויות יש לי את הכישורים, כמובן צריך גם עבודה קשה.
מה אתם אומרים: ללכת לפי הלב (סיירת מטכ"ל) או לפי השכל (עתודה)?
ועוד בעיה: אני משוכמע במיליון אחוזים שאם לבסוף אבחר בסיירת יהיו לי אין סוף ריבים עם המשפחה שלי. איך חייל אומר למשפחה שלו שהוא הולך לקרבי?
תשובה
בס"ד
שלום וברכה!
כמובן, החלטה זו היא אישית מאוד, ובוודאי שאינני יכול להמליץ לך במה לבחור.
אני רק יכול לומר שבאופן כללי עדיף ללכת אחרי השכל. אין זה אומר כמובן שלרגש אין מקום, אבל החלטות כאלו מחליטים בדרך כלל לפי השכל.
באופן כללי, אני לא משוכנע שעתודה זה דבר כל כך מוצלח כמו שאתה מציג. אל תתלהב יותר מידי מהפרסומים של הצבא - הם אינטרסנטים. עדיף לך להתייעץ עם אנשים שעברו את זה בעצמם. אני אישית חושב שבדרך כלל זה לא כל כך טוב מבחינה אישית ואגואיסטית לבחור מקצוע בגיל 18 ולהתחייב ל9 או 10 שנים מראש. אבל זה שונה מאדם לאדם וממקצוע למקצוע.
בכל מקרה, כאשר אדם עומד בשלב כה מכריע בחייו כדאי לו מאוד להשקיע זמן רציני בברור הכיוון שאליו הוא הולך בחיים. הכיוון זה לא רק המקצוע, אלא גם דרך החיים. העולם האמוני והרוחני שלך חשוב לא פחות, ואני חושב שכדאי לך להשקיע לפחות שנה אחת בלימוד ובירור רוחני במכינה או בישיבה. זה לא מפריע לך אחר כך ללכת לכל יחידה או עתודה שתרצה, וזה יכול להיות משמעותי מאוד גם בבחירה הזאת.
כל טוב ובהצלחה בבחירה,
משה.
mosheaaaa@gmail.com