למה תהליך התשובה כל כך ארוך?

בס"ד

שלום לך!

שאלותיך טובות מאוד וענייניות, וכולן עוסקות בנושא אחד – תהליך התשובה. ב"ה ננסה לענות על השאלות האלה, אחת אחרי השנייה.

[בוחן בן המלך]
מלך אחד הצליח לכבוש במשך השנים שטחים מרובים לממלכתו.

עם השנים הזדקן המלך ועמד למות, ורצה להוריש את כס מלכותו לבא אחריו. הבעיה הייתה – שבנו היחיד היה צעיר בשנים, והמלך לא היה בטוח אם הבן [כשיר ונאמן] מספיק אליו.

התייעץ המלך עם יועציו והם הציעו הצעה: אחד מהשרים הנכבדים של המלך, שחבר של בן המלך בעצמו, "יפלח בכאילו" את מפתחות חדר האוצר לעיני הבן, ויציע לבן המלך לחלוק איתו בשלל. כך ייווכחו לדעת האם הבן נאמן מספיק או לא... המלך הסכים והמעשה נעשה!

בקטע זה נעצור רגע ונשאל שאלה:
למה המלך משתמש דווקא בשיטה זו כדי לבחון את בנו אהובו?
עונה לנו ר´ צדוק מלובלין בספרו "צדקת הצדיק" בדרך הנמשל: "כל אחד ידע, שבמה שיצרו תוקפו ביותר, הוא [כלי מוכן] לאותם הדברים ביותר, להיות נקיים זכים אצלו... ובאותה השעה יוכל לעלות למדרגה גדולה מאוד, [כפי גודל החטא שהיצר מסיתו]" (צדקת הצדיק, פסקאות מ"ט, ע"ו, קפ"א).

ראינו עד עכשיו שהיצר משמש כבוחן, שהמצליח בו יעלה למדרגה עוד יותר גדולה משהיה קודם הניסיון בקרבת ה´ אליו.
הקב"ה בא לנסות את האדם, כדי להעלות אותו!

נמשיך ברשותך בסיפור:
הגיע אותו השר אל הבן ובידו מפתח האוצר.
הבן נזף בו - "רשע! עד שאבי קירב אותך למלכות, וכך אתה רוצה לעשות לו?! לא אתן יד בדבר!".
כל יום "התקרצץ" אליו השר, וניסה לשכנעו בתירוצים וטיעונים למיניהם, אך הבן – סירב לשמוע!

יצר הרע בא אלינו בכל יום ויום ובכל רגע ורגע ומנסה להכשילנו. "לפתח חטאת רובץ". בכל פתח (= מעשה) יש סיכוי שנעשה חטא. וכשנעשה את החטא – נתרחק מהקב"ה. היצר מנסה לשכנע – "זה לא גנבה, עליו מותר לדבר לשון הרע, התמונות והדברים הללו לא ישפיעו עליך...".
מה שנגד הטענה שחלק מהתהליך [מחייב] נפילה.

הגיע טכס המלכת הבן. כל המי ומי הגיעו. המשפחה נרגשת (בייחוד האב והבן) והקהל מריע כשהבן מתחיל את נאומו הראשון בתור מלך.
פתאום, מבחין הבן בשר הידוע, שגם הגיע למסיבה.
הבן עוצר את הכול ומזנק לעברו כשהוא צועק: "חוצפן! לא רק שגרמת צער למלך, גנבת את מפתח האוצר והצעת לי להשתתף בחטא – [אתה עוד מעז לבוא לכאן]?!".
בא אל הבן המלך (לשעבר) ואומר לו: "בני היקר, אם הוא לא היה כאן – [גם אתה] לא היית כאן!".

[מסקנות]

[1 – המשימה היא ניתוב].
כולנו, בתור בני אדם, עושים עבירות לפעמים (ומשתדלים שבכלל לא), אין זה סוד. זה הטבע שלנו -התקדמות איטית שיש בה לפעמים נסיגות.
ומצד שני – כולנו בני מלכים, ותמיד נישאר כך.

הבט על זה כך: אם לא הייתה אפשרות לחטוא – לא היינו יכולים לקבל שכר מצוות, לזכות ולהזדכך. וכן גם עבודתנו [לניתוב היצר לטובה] לא הייתה קיימת!
לולא היצר, לא היו לנו שס"ה מצוות לא תעשה המזכות אותנו (גם מלשון זך). ועוד כל מיני דברים כגון עבודת ה´ במקדש בדבקות וכראוי.
המצווה היא לנתב את היצר לטובה.

[2 – התהליך מביע רצון].
הקב"ה רואה את הרצון ואת [ההשתדלות] שלנו בעבודה הקשה שבניתוב היצר, בתהליך הארוך והקשה. ומכאן הוא נותן לנו יד רחבה לחזור אליו.

[3 – נפילות].
בחזרה בתשובה אין חיוב לנפילות, אבל אולי התכוונת לזה שיש חיוב ל[התמודדויות], שיש בהן גם נפילות לפעמים.
יש גם דבר טוב בנפילות. איך?
שכמו שבעזרת זה שככואב לנו איפשהו, כך אנחנו יודעים היכן לחבוש או כיצד לטפל – כדי שהגוף [יתחזק]. אם לא היה כואב - לא היינו יכולים/יודעים לחזק את הגוף.

אותו הדבר בנפילות: בעזרתן אנו שמים לב למקומות (מידות לדוגמה) שחשופים לפגיעה או חלשים אצלנו, ויודעים שצריך ללכת ולתקן אותן, כדי שהבניין יהיה יותר יציב, וב"ה - יותר גבוה!

[סיכום]
מטרת שלושת נקודות אלה עונה לשאלתך האחרונה - איך מחדדים יותר את השאיפות והרצונות שלנו?
בכך שאנחנו יודעים מה אנו צריכים לעשות תמיד, לסור מרע ולעשות טוב – כיצד לנתב את היצר, ובכך שאנחנו חוזרים בתשובה על עוונותינו, אנחנו בעצם מתקדמים אל הקב"ה.
וגם, עצם זה שאנחנו נופלים – נותן לנו להבין כיצד והיכן אנחנו צריכים ויכולים להתעלות ולהתרומם.

כמו שאומר השיר: "הדרך ארוכה ומפותלת, אני נופל וקם. אף פעם לא מפסיק ללכת! אני נופל וקם. עובר גשר ועוד גשר! אני נופל וקם. כמה ארוכה היא הדרך, [אני עומד איתן עם ראש מורם!]".

ואם יש לך עוד שאלות, הערות, הארות וכדומה... או שסתם אתה רוצה לשתף, אתה מוזמן לשלוח אליי אימייל:

ב"צלחה בדרך

דורון

dozkih@gmail.com