למה להיות דתי?

בס"ד

שלום לך!
יישר כח על הרצון להעמיק ולברר! אחת הבעיות שעולות לפעמים אצל נוער בחברה שלנו היא שהם דתיים מכח ההרגל, ואף פעם לא החליטו ובחרו להיות דתיים, אז כל הכבוד על הרצון לקיים מצוות מתוך בחירה!

ישנם שלושה מישורים שבהם אפשר לענות על השאלה שלך.

המישור הראשון הוא – שכר ועונש. אנחנו עובדים בעולם הזה ומאמינים שנקבל על כך שכר בעולם הבא. שמעתי פעם משל על אדם שהכניסו אותו לזמן מוגבל ללונה פארק ענק מלא מתקנים ומלא כסף וזהב. אמרו לאותו אדם שהוא יכול לקחת כל מה שהוא רוצה, אבל כשיגמר הזמן הוא חייב לצאת. הוא נכנס ללונה פארק, ראה את כל המתקנים והתחיל לעלות עליהם ולשחק ובכלל שכח את כל העניין של הכסף והזהב שמפוזרים חופשי ושהוא יכול לקחת. חמש דקות לפני שנגמר הזמן, פתאום הוא נזכר בכסף והזהב והתחיל לקחת מהם מהר ככל שיוכל, אבל אז נגמר הזמן והוא יצא מהלונה פארק לאחר שנהנה מאוד מהמתקנים, אבל כמעט לא לקח משם כלום.
אותו דבר אצלנו. הביאו אותנו ללונה פארק ענק שנקרא – העולם הזה, לזמן מוגבל – בסך הכל 120 שנה. ואמרו לנו – אתם יכולים להנות מכל ההנאות החומריות שכאן, אבל תדעו לכם – אתם גם יכולים לאסוף פה דברים שיעזרו לכם בהמשך הדרך. ועכשיו הבחירה היא שלנו. מה העיקר? במה אנחנו מתמקדים? בכיף העכשווי, או בעבודת ה´ ובשמירת תורה ומצוות שמעניקה לנו זכויות לעולם הבא? כמובן שאני לא אומרת שצריך מעכשיו להסתגף ולסבול כל חיינו, ממש לא! אבל השאלה היא כאשר הנאה גשמית באה על חשבון קיום מצוה – במה אני בוחרת?

המישור השני והיותר עמוק הוא שהתורה היא צורת החיים שהכי טובה לנו. וגם כאן ניתן משל. פעם זוג קנה מכונת כביסה חדשה משכוללת ביותר. הסתכלו הזוג על המכונה, ניסו להפעיל פעם ופעמיים ולא הצליחו. מה עשו? הניחו את המכונה בפינת החדר, השתמשו בה כמדף והמשיכו לכבס את הכביסה במכונה הישנה שלהם. חבל, לא? אם היינו שם היינו אומרים להם שיחד עם המכונה מצורף דף הוראות, צריך רק לפתוח ואז אפשר להשתמש במכונה..
וחזרה אלינו. הגענו לעולם הזה עם גוף ונשמה – הברייה המשוכללת ביותר, שטובי המדענים לא מצליחים להבין עד הסוף איך הכל עובד בדיוק ושלמות כל כך גדולים. הגוף הזה הגיע עם "דף הוראות" וזו התורה הקדושה. התורה מדריכה אותנו איך להפיק משהותינו בעולם הזה את המירב. כמובן שאנחנו יכולים לעבור את ה-120 שנה גם בלי התורה, אבל אז נהיה כמו המכונה המשוכללת ששימשה כמדף..

שני המישורים שכתבתי הם ודאי נכונים, אבל עדין יש בהם משהו קצת רדוד, כי אפשר להבין מהם שהתורה היא דבר חיצוני לנו. וכאן אני מגיעה למישור השלישי, שהלוואי שנצליח להבין אותו עד הסוף כי הוא ממש עומקי עומקים, והוא שהתורה היא הדבר הכי טבעי לנו ונובעת מהמקום הכי פנימי שלנו. אם אדם יראה מישהו מגיע ומרביץ לאשתו, מה האינסטינקט הראשון שלו? להגן על אשתו, נכון? אותו דבר והרבה יותר עמוק התורה.
חז"ל אומרים על אברהם אבינו ש"זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כמין שני רבנים". כלומר, אברהם חי לפני מעמד הר סיני וקבלת תורה, ועם זאת הוא קיים תורה ומצוות. איך? מי אמר לו איך לקיים? והתשובה הכל כך עמוקה שמביא המדרש – כליותיו. אברהם היה כל כך מחובר לעצמיות שלו, שהוא שמע את הקול האלוקי מתוכו, הוא שמע את מצוות התורה בתוכו. כולנו כידוע צאצאי אברהם אבינו, ואצלנו, כמו אצלו, יש נקודה מאוד פנימית ששם חקוקה התורה. אם ככה, תשאלי, למה אנחנו צריכים את כל ספרי ההלכה? התשובה היא שנכון שהתורה נמצאת בתוכנו, אבל יש לנו כל כך הרבה מסכים שמכסים אותה, עד שאנחנו לא מצליחים לשמוע את אותו קול פנימי, ולכן ה´ עשה איתנו חסד ונתן לנו את התורה גם בצורה כביכול חיצונית לנו. שדרך השכל יסבירו לנו איך צריך להתנהג. אבל אם נסתכל באמת? כל ספרי ההלכה רק מזכירים לנו את האינסטינק הטבעי שלנו ודברים שכבר ידענו. ואולי זה העומק של המדרש שאומר שכל תינוק לפני שנולד, מלאך מלמדו את כל התורה כולה ובזמן הלידה הוא שוכח הכל. כבר לימדו אותנו הכל, אלא ששכחנו, וכל הלימוד שלנו בעולם הזה הוא רק "חזרה על החומר".

אני חושבת שאם מסתכלים ככה על קיום תורה ומצוות, מבינים שבעצם אנחנו מממשים את הרצון הכי עמוק שלנו, ועיקר העבודה שלנו היא לנסות להקשיב ולהרגיש איך זה הטבע שלנו.

נקודה נוספת שקשורה לנושא היא שבאמת זה זכות עצומה להיות דתיים. לפעמים כשיש לי קשיים בחיים אני אומרת לחברות שלי – איזה מזל שאנחנו דתיים, שאנחנו מחוברים לה´ יתברך. אני חושבת שאדם שחי חיי אמונה הרבה יותר קל לו לחוות דברים – שמחים ועצובים כאחד! הוא מבין שיש משהו מעליו שמסדר את העניינים, שמגלגל את הכל, וממילא יש משמעות יותר עמוקה לחיים שלו. הוא מבין שהוא רק בורג אחד במערכת הגדולה הזאת – בורג שאם לא היה אותו המכונה היתה מתפרקת, אבל מצד שני – לא כל העבודה מוטלת עליו.

דבר אחרון ואולי הכי חשוב. אנחנו אומרים בתפילה "אין כאלוקינו, אין כאדונינו... מי כאלוקינו? מי כאדונינו?" וכו´. נשאלת השאלה – לכאורה הסדר צריך להיות הפוך – קודם כל שואלים "מי כאלוקינו?" ואחר כך עונים "אין כאלוקינו". אלא שיש כאן לימוד גדול מאוד – קודם כל, הנחת היסוד שלנו היא ש"אין כאלוקינו". אחרי שביררנו את הנקודה הזאת, והיא מאומתת אצלנו, אפשר לשאול מה שרוצים – "מי כאלוקינו? מי כאדונינו?".
נכון שיש מקום לשאול שאלות, וצריך לברר ולהעמיק, אבל נקודת ההתחלה שלנו ונקודת הסיום שלנו תמיד צריכה להיות: למה? כי ככה ה´ ציווה. כאשר זו המסגרת, אפשר לשאול את כל השאלות.

אם משהו לא הובן, או שיש הערות או שאלות נוספות אשמח לענות!
הרבה הצלחה ושוב – כל הכבוד על הרצון להעמיק!

נגה

Noga1212@gmail.com