למה לא להיות גוי? (ומה הקשר לבית המקדש?)

שלום לך!
קודם כל אני מתנצל על העיכוב בתשובה, מקוה שהשאלה עדיין "טריה" אצלך.

השאלה שלך היא שאלה כנה ואמיתית, וזה חשוב. ואם מרגישה שהיית מעדיפה להיולד גויה, טוב שאת שואלת ולא מוותרת. אני מאחל לך שתמצאי תשובה טובה לשאלה שלך, כך שתגיעי למסקנה שכמה טוב לך שזכית להיולד יהודיה, אבל בינתיים המשיכי לשאול, אני מאמין שתמצאי תשובות שיניחו את דעתך.

כנראה את מרגישה שיש יותר מידי דברים חיצוניים שמעיקים על החיים שלך, את לא מרגישה שאת יכולה לחיות בצורה חופשית, ואת מרגישה לחץ תמידי ודאגה. אז את כבר אומרת, אני לא יכולה, הייתי מעדיפה להיות גויה וזהו.

באמת מצב קצת עצוב.
אולי זה גם בגלל שאת לא מספיק יודעת שאת כל הטוב שיש היום בעולם, אפילו של הגויים, הביאה היהדות לעולם.

על מה אני מדבר?
אני בטוח שאת לא רוצה לחיות כמו הגויים שלפני אלפי שנים. אז, אצלם, כמעט ולא היה מושג כזה של ערכים. הגויים אז בעיקר חיו בפחד מהאלים שלהם והקריבו להם קורבנות. המטרה של החיים אז היתה לשרוד, לאכול, לשתות ולהנות בצורה מקסימלית בלי שום מחסומים ועכבות ערכיות, גם אם זה כלל גילוי עריות שפיכות דמים ואלימות. אפילו ברומא ה"משכילה" האצטדיונים היו מלאים באלפי אנשים שבאו לראות איך אריה הורג אדם, או איך אדם הורג אדם אחר. ושהוא מת כולם מחאו כפיים. הכל בשביל הריגוש. נאמנות בזוגיות? לא היה מושג כזה. (האמת שכן היה "מוסר" גם אז, אבל המטרה שלו היתה אחת – להגן עלי מפני הגנבים והרוצחים, לא מוסר טהור לשם שמיים, זה כבר נושא אחר)
גם היום התרבות הגויית לא מאוד מפותחת מבחינה ערכית. בסופו של דבר המטרה של כל החיים בתרבות הגויית היא שאני אהנה.

אבל אצל אברהם אבינו כבר לפני 3500 שנה, הקב"ה אומר עליו "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה´ לעשות צדקה ומשפט", כל הנטיות העדינות שיש היום בעולם, הם תוצאה של הרוח של עם ישראל שהשפיעה על העולם.
אם לא היה עם ישראל בעולם לא היית חושבת אפילו לשניה לחיות כגויה כי זה היה דוחה אותך לגמרי.
בלי עם ישראל העולם היום היה מקום שרע לחיות בו.

לפעמים החיים של הגויים הם חיים קלים יותר. בלי סיבוכים מוסריים, בלי נפתולי נפש קשים. פשוט לחיות ודי. גם מי שלא יודע לקרוא לפעמים יותר קל לו, כי הוא חיים פשוטים וזהו.
אולי אלו חיים פשוטים יותר אבל לא יותר איכותיים. וחיים טובים הם חיים שיש בהם איכות חיים. חיים שאני יודע בהם מי אני ושאני מבטא לגמרי את עצמי, זה נקרא חיים.

והדבר החשוב ביותר באיכות החיים, היא התשובה לשאלה החשובה מי ומה אני?
האם אני אדם בודד שנמצא פה במקרה? האם כל מה שיש כאן סביבי הוא מיקרי וסתמי? האם אני צריך רק לאכול, לשתות ולהינות? או שאני צריך להקשיב לקול העדין והאצילי שיש בתוכי שקורא לי להיות חלק מכולם, להיות טוב יותר ויותר, ודווקא זה יעשה אותי יציב ומאושר?

זה מה שעם ישראל בא לומר לעולם. אתם רוצים לחיות? הנה החיים. החיים זה להיות שייך להויה כולה, להיות קשור לטוב שהוא מעל לכל טוב שיש. לאלוקים. הקשיבו לקול הפנימי שבתוככם.
אם תלמדי את הדברים האלו – תיראי שהעם שלנו הביא כ"כ הרבה טוב לעולם, ותהיי גאה בעצמך ובעמך ולא תירצי להתחלף גם לא לשניה.


אבל כל זה לא פותר עדיין את הבעיה, כי עדיין זה קשה לך, את עייפה ואין לך כוח לכל ההלכות האלו. כל הזמן פחד ולחץ, אני מבין.
ולכן נראה לי שכדאי שתנסי משהו. תכתבי לעצמך איזה מצוות היית מקיימת גם אם היית "גויה", לאיזה מצוות את מחוברת יותר? בצורה חופשית בלי שום לחץ.
נסי לחשוב על זה, אולי נאמנות בזוגיות? אולי ישרות בענינים של כסף? אולי שבת? לאיזה חגים את מתחברת? שמחת תורה? יום כיפור?
אולי תיקחי לעצמך פרוייקט, חפשי איזה מצווה שקשה לך, וחפשי עליה מאמרים או תשובות, לכי לשאול רבנים או רבניות, ולאט לאט תגלי כמה טובה המצווה הזאת, ותגלי בתוכך חשק לקיים אותה.

אני מדגיש אל תלמדי "איך" מקיימים מצוות, את זה אני בטוח שאת יודעת. אלא לימדי למה לקיים מצוות, מה ההיגיון שיש מאחורי המצוות, מה הטעם שיש במצוות וכד´
זה יקח זמן. אבל לאט לאט תחזור לך הגאווה היהודית. ולמרות שעדיין אלו חיים מורכבים יותר, הם שווים כל שניה, לא תירצי להתחלף אפילו לא לשניה עם גויה, אפילו אם היא הגויה הכי חכמה עשירה בתבל, אלא תהיי מלאת גאווה ושמחה בזהות היהודית שלך.

ככל שתלמדי יותר על הטעמים של המצוות, על הרוח של עם ישראל, תחזור לך הרוח, יחזרו לך הכוחות, ויהיה לך קל יותר ויותר לקיים מצוות, כי זה לא יהיה סתם מבחוץ בלי סיבה, אלא תתחברי לעקרון שקיים מאחורי המצוות.


מה אומר, באמת מצב קצת עצוב. אנחנו נמצאים ערב ט´ באב. אני חושב שזה גם קשור. באמת מאז שנחרב בית המקדש אנחנו לא ממש חיים. עם ישראל לא באמת חי. ולכן כל המצוות נראות לנו כבדות וקשות. בכוזרי בחלק שני מובא שעם ישראל בלי בית המקדש זה כמו גוף בלא ראש ובלא לב. זה לא חיים. היום כדי להתחבר למצוות צריך ללמוד. המצוות לא זורמות בתוכינו כמו שהיה בזמן בית המקדש. הנחת התפילין לא מובנת מאיליה. קשה להיות צנועה.
זה כמו הילד מספר הג´ונגל, אם את מכירה את הסיפור, שהוא מרגיש כ"כ זר וכ"כ מוזר בתוך כל הקופים שסביבו, אול הוא גם חושב, חבל שלא נולדתי קוף, אם הייתי קוף היו לי חיים הרבה יותר פשוטים קלים וטובים. עצוב.
כי הוא לא יודע מה הם חיים של בן אדם. הוא לא מכיר אותם הוא חושב שמה שיש בעולם זה רק קופים ובננות, אז למה הוא חייב להיות שונה? למה הוא חייב להסתבך?
אז אם התורה והיהדות לא נראות לך זורמות וטיבעיות מאליהן, מאז חורבן בית המקדש, זו הרגשה מובנת. הנה עוד דבר להצטער עליו בגלל חורבן הבית.
אבל באמת באמת, התורה היא ממש הטבע שלנו. היא הטבע שלנו אפילו יותר מהחשק שלנו לאכול ולשתות, בפנימיותינו יש לנו חשק טיבעי לשמור שבת, להיות צנועים, לאכול כשר ולהניח תפילין, רק שאנחנו עכשיו כ"כ בחורבן ואנחנו לא מכירים את עצמינו, אלא רק את הגוף שלנו. וזה עצוב..

יום יבוא, כך מבטיח לנו ירמיהו(לא´) "נתתי את תורתי בקרבם ועל ליבם אכתובנה" כלומר שהתורה תהיה לנו טיבעית לגמרי כאילו כתובה לנו על הלב לגמרי. "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה´ כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם" כלומר אומר ירמיהו שיום יבוא ולא יצטרכו ללמד תורה כי זה יהיה טבעי! אפילו הילדים הקטנים ידעו מתוך עצמם את התורה. איך? הרי הם לא למדו? כי באמת זה הטבע שלנו, ואת הטבע שלנו לא צריך ללמוד, זה בא לבד, בכיף...

זה תלוי בנו. אם נצליח "לשחזר את המנגינה" שהיתה כאן בזמן שעם ישראל היה בארצו ובמקדשו נצליח גם להתחבר למצוות בצורה טיבעית.

אני מאחל לך המון הצלחה בהכל, ואני מקווה שעזרתי לך קצת בבירור התשובה.

חגי.