למה זה בעייתי ליצור קשר עם בנים?

שלום חברה יקרה,
אני ממש שמחה על הרצון שלך לברר ולהבין את העולם והמציאות שבה את פועלת יישר כח גדול!

אם אני מבינה נכון את שאלותיך, את בעצם שואלת כמה שאלות שונות. אכתוב אותן, ברשותך, בסדר מעט שונה:
א. למה הקשר הרצוי בין בן לבת הוא דוקא חתונה?
ב. מהו מהות האהבה וקשר הנישואין?
ג. למה אסור שיהיה קשר אחר – קשר חברי?

אנסה לענות על הדברים בקצרה כדי לא להלאות ואשמח להמשיך ולברר איתך את הדרוש בירור...

אז ככה. תארי לעצמך שיש אבן יקרה מדהימה ביופיה ותארי לך שהיא גם מגנטית (כמו המגנטים החזקים האלה השחורים) ויום אחד, מאיזושהי סיבה, היא נחצתה לשניים וכל חלק נזרק למקום אחר. עברו שנים ושני חלקי האבן התלגלו ממקום למקום ונמלאו לכלוכים שונים ושכבות שכבות של "תוספות" מאבק הדרכים... וכך הם, שני חצאי האבן היקרה, המושלמת, מתגלגלים בעולם...
דמייני לך שישנן המון אבנים כאלו, חצויות ובכל פעם שחצאי אבנים מגנטיות כאלו (מאבנים שונות) נמצאות האחת קרבת השניה, הן נמשכות לחברותיהן, אן מובן שהחיבור המושלם היחיד יהיה ביום ההוא שמחצית האבן, תמצא ותידבק למחציתה המקורית... והחיבור יהיה יפה יותר ויותר ומושלם יותר ויותר כלל שתתנקה כל מחצית אבן ותגיע ליופיה ולצורתה המקורית, כאשר נחתכה מהאבן השלימה...

עד כאן עוקבת?:)

הסיפור של האבנים הוא ממש הסיפור שלנו...

בפרשת בראשית (פרק א') מתוארת בריאת האדם: " וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם"(בראשית א' כ"ז). הקב"ה בורא בריאה אחת - אדם אחד – (כמו האבן האחת – השלמה) שמתברר שיש בה, בבריאה זו, זכר ונקבה.
בהמשך, בפרק ב', מתואר בפרוט מה קרה לבריאה זאת: ה' מפיל תרדמה על האדם האחד ויוצר לו אישה מצלעו. ( צלע=צד. לא האיבר בגוף).

חכמינו במקורות רבים הסבירו את הדבר כך: ה' ברא את האדם כזכר ונקבה בגוף אחר מחוברים גב אל גב. במצב כזה, הם היו אמנם גוף אחד ממש, אך לא יכלו לתקשר בינהם. לאחר מכן, ה' הפיל עליו תרדמה ו"ניסר"=הפריד את האדם והאישה, כך שהפכו לשני גופים, לשתי ישויות נפרדות. לתהליך זה קוראים בחז"ל 'תהליך הנסירה'. [המציאות שנוצרה, ישנה אפשרות לתקשורת. ישנו ניתוק שמאפשר רצון לחיבור וחיבור מתוך בחירה].

למדנו שהאדם וחוה הם ראשית האנושות והכילו בעצמם את כל הנשמות שיבואו אחריהם, כלומר, "הסיפור של אדם וחוה, הוא בעצם הסיפור של כל אחד ואחד מאיתנו" (או נכון יותר, של כל זוג וזוג...).
[כולנו נוצרנו בעצם כאחד עם בן זוגנו, עם הנשמה התאומה שלנו – בן/בת זוגנו, אלא שלעולם הזה אנו יורדים בנפרד – נזרקים כל אחד לכוון אחר, והשאיפה הפנימית של נשמותינו היא להתאחד החזרה להיות ביחד-אחד מתוך השתדלות ובחירה. זהו קשר הנישואין.]
כמו שני חלקי האבן שנמשכים להתחבר בחזרה ולחזור להיות אבן שלמה, גם אנו שואפים לחזור ולהיות אחד, כמו לפני ירידתינו לעולם...

[אז למה הקשר הרצוי בין בן לבת הוא החתונה? בפשטות, כי זה הטבע הנשמתי שלנו. כך ה' ברא אותנו – אחד- שהוא זוג מופרד - ששואף לחזור להיות אחד. זוהי גם מהות האהבה הבסיסית בין איש לאשתו/אישה לבעלה וקשר הנישואין שלהם.]
אם נחזור למשל האבנים, היות האבנים שלנו "מגנטיות" מאפשת את המשיכה בין שני חצאי האבן אבל גם יוצר משיכה בין כל חצאי האבנים שלא שייכות. המטרה והתועלת במשיכה הזאת היא, כמובן, ששני חצאי האבן יתחברו בחזרה ולא שיתחברו שני חצאים שלא שייכים, אלא שכך העולם עובד...
ובנמשל... המשיכה והרצון שקיים בנו לקשר בין בנים לבנות קיים כדי שנרצה ונחפש את בן זוגנו, החצי השני שלנו... אם לא הייתה המשיכה בין בנים לבנות, לא היינו מרגישים חסרים ולא היינו מתחילים לחפש! הבנים היו חיים לעצמם והבנות לעצמן ולא הייתה המשכיות לעולם....
[כלומר, ה' לא ברא אותנו "כדי שנחשוב אחד על השני בראש"! אמת! הוא יצר את המשיכה הזאת כדי שניצור קשר! שנתחבר! אבל רק עם החצי השני האמיתי שלנו ולא עם חצי יפה, מקסים אבל ששיך למישהו אחר...] הרצון הזה, המשיכה הזאת נועדה כדי לעורר אצל כולנו (בוא העת) את הרצון לחפש...

עכשיו, למה לא טוב שיהיה קשר חברי (כמו קשר עם חברות) בין בנים לבנות?
יש לכך סיבות רבות רבות.. אמנה רק 2 מהן בקצרה ממש ואם תרצי, כמובן ארחיב באופן פרטי במייל:
ראשית, אם נחזור לחצאי האבן שלנו, החיבור בין האבנים יהיה מושלם ממש והאבן תהיה שלימות אחת בחזרה רק אם ירדו מכל חצי אבן כל השכבות הנוספות שדבקו בה... אחרת החיבור יהיה חסר...
בזמן הנערות (הזמן שבו אנו מתחילים וממשיכים לחפש את הקשר עם בני המין השני) אנו בונים את הזהות שלנו, מגלים מי אנחנו באמת ובעצם מקלפים את השכבות – הקליפות שדבקו בנו, בנשמה שלנו, במהלך השנים... ממרקים את האבן הנוצצת והמקורית שהייתה... [אם נקדים את המאוחר וניצור קשר עם "חצאי אבנים" בנים/בנות אחרים נגע למצב שהחיבור לא יהיה מושלם,] במקרה הטוב, (אם עוד לא הורדנו מעצמינו את כל השכבות המיותרות, כלומר, לא גיבשנו את זהותינו) [או גרוע מכן, נתחבר לחצי הלא נכון מתוך זה שאנו לא מכירים את עצמינו מספיק... וחבל!!!]

שנית, כאמור הנשמות שלנו צמאות לחזור לבני זוגן ולכן באופן טבעי, מרגע שאנו נהיים בוגרים ומודעים מספיק לעצמינו, אנו מתחילים להימשך לבני המין השני. במיוחד אנחנו, הבנות, צמאות ומחפשות את הקשר הרגשי.. הנשמתי...

פעמים רבות נראה לנו שאפשר להיות רק ידידים אך הדבר לא ממש מדוייק בגלל המשיכה הזאת הקיימת בטבע שלנו והתוצאה היא בלבול גדול..

לא פעם פגשתי בנים ובנות שהיו להם ידידים/ידידות רבות ובשלב מסויים לא היה ברור להם עצמם האם הם סתם ידידים או אולי בעצם כבר קצת/הרבה אוהבים ומחפשים קשר עמוק יותר, "אחדותי" יותר,..

ולבסוף, תארי לעצמך דף שאת מציירת עליו. כל קו שתציירי, ישאיר את חותמו על הציור. גם אם תמחקי, יישאר סימן כלשהו... הציור הסופי אותו תציירי, יצוייר על גבי כל מה שצוייר קודם ואם תמחקי, על גבי סימני המחיקה... ככל שהדף יהיה נקי יותר, הציור שלך יהיה יפה יותר, נקי יותר.,. הדף שלך הם חייך, וציור חייך, ציור הקשר שלך והחיבור שלך עם בן זוגך האמיתי בבוא העת יהיה יפהפה אך הוא גם יושפע ממה שצוייר על הדף הזה בעבר – מכל קשר (גם סתם קשרי ידידות) היה קודם לכן... [וכדאי, כל כך כדאי להתאמץ ולהשאיר את הדף נקי] כמה שיותר... ההשקעה משתלמת! כי זה הדבר האמיתי... לחיבור הזה שאפנו מירידתנו לעולם וכל מה שהיה לפני מחוויר לעומת האמת של שלמות זאת...

אגב, הנה עוד תשובה בנושא שאלה זאת: http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=259794

וגם אני אשמח להרחיב עוד אם תרצי.

יקרה, אני מאוד מקווה שהצלחת להבהיר לך מעט את הדברים... עלי והצליחי וכולי תפילה שבבוא העת תחווי את מלא עוצמת הקדושה והאושר של חיבור עם החצי השני שלך איתו נבראת כאחד,..,

אשמח להמשיך ולברר את הנושא ביחד או לברר גם שאלות אחרות בשמחה=)
פה בשבילך
גיטה
gitale@gmail.com