למה אסור לבנים ובנות לדבר?

שלום וברכה!

ברצוני להתחיל בהקדמה ובהתנצלות כלפיך. לאחר שקראתי את שאלתך (ושאלות דומות אשר נשאלו בעבר) ניעורו בליבי דברי הגמרא: " אמר רב יהודה אמר רב: רוב בגזל, ומיעוט בעריות, והכל בלשון הרע. בלשון הרע סלקא דעתך? אלא, אבק לשון הרע." (בבא בתרא קסה, א) את דברי הגמרא כתב הרמב"ם הזהיר והציע: "אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם לפרוש אלא מן העריות והביאות האסורות, אמרו חכמים בשעה שנצטוו ישראל על העריות בכו וקבלו מצוה זו בתרעומות ובכיה שנאמר בוכה למשפחותיו על עסקי משפחות. ואמרו חכמים גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן, ואין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן שאין בהן פרוצין בעריות וביאות אסורות, אמרו חכמים רוב בגזל מיעוט בעריות והכל באבק לשון הרע. לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה ולהרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעה נכונה כדי להנצל מהן..." (הלכות איסורי ביאה פרק כב יח-כ). בשונה מרוב הציווים, בנושאים מסויימים המניע האישי של האדם חזק יותר וביניהם הקירבה למין השני.

אין בכוונתי ´לרדת´ עליך חס ושלום, אם דבריך נכתבו בתום לב ופרשנותי מוטעית – בבקשה, סלח לי. הסיבה שאני כן כתב דברים אלו היא משום שגם אם טעיתי בנוגע להבנתי את שאלתך, אני מקווה ששואלים אחרים יוכלו להוסיף מדברים אלו.

לשאלה אשר מתחילה ב ´למה´ (עוקצני), אין תשובה – כל מענה יאלץ לעמוד מול צבא משומן של לוחמים ומגנים. לכל שאלה יש פתרון, אדם שבאמת רוצה להקשיב, עליו ´להוריד את הכפפות´ ולבוא עם נכונות נפשית ולהתמודד עם השאלה באמת. כמובן, מותר ואף חובה לשאול את כל השאלות שבליבך, זאת רק מתוך רצון אמיתי לבנות, לא מתוך התגוננות שמקורה בפחד - שמחריבים לך את תפיסת עולמך הקודמת. קושיות אמתיות תמיד מתקבלות בברכה – יש צורך בכנות עצמית ´למה אני שואל את השאלה?´ (האם היא אמיתית או שאני מחפש תירוץ?).

[´מהתורה? מהגמרא?´]

האם קיים הבדל ממשי בין התורה לגמרא?
אנסה להסביר את כוונתי: בקיום המצוות, אנחנו עושים את ציווי הבורא. להיות אדם ´דתי´, פירושו: להיות אדם שמקיים את החוקים. במגילת אסתר כתוב: "הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה" . הפירוש של המילה ´דת´, הוא חוק. כלומר, אדם דתי הוא אדם אשר מקיים את החוק (המצוות), הדרך היחידה לקיים את המצוות היא לפי איך שקיבלנו במסורת (התורה שבעל פה) מאבותינו, הלכה למשה מסיני. רק בדרך זו ניתן לדעת כיצד מניחים את התפילין, באיזה צבע הם צריכים להיות, כמה פרשיות צריך וכו´.

בספר "הכוזרי", מסופר על מלך כוזר: שהיה רואה בשנתו חלום, אשר חזר על עצמו פעמים רבות. בחלום מסופר שמלאך היה מדבר עם המלך ואומר לו: "כונתך רצויה אצל הבורא אבל מעשך איננו רצוי". והמלך בעקבות החיזיון היה משתדל מאד בתורת הכוזר (בדרך בה הכוזרים עובדים את הבורא) בכדי לעשות את רצון הבורא, עד שהיה המלך בעצמו משמש בעבודת ההיכל והקרבנות. וככל שהיה המלך משתדל במעשים ההם של עבודת הכוזרים, היה המלאך בא אליו בלילה ואומר לו: "כונתך רצויה ומעשך איננו רצוי". כלומר, המלך חלם שמלאך אומר לו שהרצון שלו לעבוד את הבורא, טוב ומבורך. אך עליו לעשות זאת בדרך אחרת מזו שהוא מכיר בכדי שהבורא יהיה מרוצה ממנו. במהלך הסיפור מחפש המלך אחר הדרך הנכונה לעבוד את הבורא - בדרך בה הוא חפץ. כלומר, המלך מחפש אחר הדת האמיתית שלפיה עליו לעבוד את הבורא. בסופו של דבר, המלך ושאר עם הכוזרים מתגיירים.

בכדי לקיים את המצוות יש לפעול על פי ההלכה תוך הקפדה על כל הכללים. כל מי שינסה לקיים את המצוות בדרך אחרת, למרות שיתכן והמעשה האחר יהיה דומה, לא יקיים את המצווה. ובכדי לעשות זאת עליו לקבל את דברי חכמים – כך ציווה אותנו ה´ יתברך.

[אני צודק!]

כל אדם טועה בחייו – פעמים שהטעות לא דורשת שינוי ותיקון מהותי ופעמים שעלינו לפעול קשה על מנת לתקן. בכדי לתקן ראשית עלינו להכיר בכך שנעשתה טעות, ברוב המקרים אין כל בעיה להודות ששגינו. אולם אם המעשה קרוב לליבנו בצורה מיוחדת – יהיה הרבה יותר קשה להודות בטעות וממילא תחילת התיקון תתעכב עד שנהיה כנים עם עצמנו.

זה הוא ההבדל בין מחלוקת שהיא לשם שמים למחלוקת שאינה לשם שמים, במחלוקת אמיתית אנו משתדלים בכול כוחנו לחתור ולהגיע אל האמת על ידי בירור העובדות, רק טענות המתבססות על סברות שמטרתן להוסיף ולבנות ייאמרו. ובסופו של דבר כאשר אחד הצדדים ישתכנע הוא יודה וישמח בכך – סוף סוף האמת התבררה וזו הייתה תכלית כל הדיון. לנגד, ´דיון´ - ויכוח שהוא מושתת על ´האני´, הגאווה האישית של כל אחד מהצדדים, אין ביכולתו להוסיף אור כי המטרה היא הרס האחר. עד שלא תושלם המשימה, לא ישמח אחד מהם – שניהם בוודאי לא יהיו מרוצים.

[ טוב, לאחר ההקדמה אשמח לתשובה]

מצטער, לא היה ברצוני להלאות אותך.

כפי שמובן מדבריך - אתה יודע שישנו איסור, אך לא מבין את משמעותו. הסיבה שאין ליצור תקשורת שלא לצורך בין גברים לנשים, נובעת מהבעייתיות שמציאות שכזו יכולה לגרום.

בניין אישיותנו מותנה ביכולת השליטה שלנו על הרגשות והכוונתם לאפיקים חיוביים.

למה לאדם לסבך את עצמו בניסיונות? אין דבר שכזה ´סתם לדבר´ – שיחה אישית בין בני אדם בריאים בנפשם יוצרת קרבה! אם המטרה היא להכיר את האדם השני בכדי לבנות בית משותף, הרי זו מצווה. אם יש סיבה שונה, יתכן וגם לשיחה זו יש מקום.

אבל שיחת חולין של - ´מה שלומך?´, ´איך המרגש?´, מחמאות על הלבוש ועוד, מה טוב הוא עשה לעצמו או לה?

פשוט שאדם זה יורה לעצמו ברגל, ממש! – הוא מגרה את יצרו לריק. חסר התמודדויות בחיים שאנחנו צריכים ליצור לעצמנו עוד?

שיחות סתמיות הן תגובה לבטלה ושעמום, אדם חסר מעש נכנסת בו רוח שטות והוא עשוי לחטוא – זו לא עבודת ה´.

עיין בקישור המדבר על הקושי שבהתמודדות פנימית https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=7495

עיין בקישור המדבר על הרהורי עבירה https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=145574

דבר ברור הוא שכל אדם חייב להיות אנושי ומנומס, צריך לדעת להפעיל את שיקול הדעת ולהבחין בין מצבים שונים – לבוא לעזרתו של כל אדם, להוסיף טוב בעולם וחס ושלום לא לפוגע באחר.

אני לא חושב שיש טעם לפרוס את המקורות - חיפוש מהיר בשאלות שנשאלו כבר באתר יספקו לך את הרוב. אם ברצונך בכל זאת שאכתוב מקורות, הסברים וכו´ , אשמח לעשות זאת.
בנוסף, [ברצוני להמליץ לך על הספר ´קדושים תהיו´ (הרב שמואל כ"ץ).]

ברכת ה´ עליך,

ירון

Benzvi613@gmail.com