שאלה
כבוד הרב שלום ומועדים לשמחה. ברצוני לשאול שאלה המעיקה לי כבר זמן רב. לפני מספר שנים, אימצנו חיילת בקורס נתיב. בהגיעה לבית הדין ימים בודדים לפני פסח, ליוויתי אותה. הדיינים היו מסבירי פנים, כולם דתיים לאומיים כולל אחד בוגר הגוש. ביקשו הדיינים מהחיילת להמשיך עם המשפחה שלנו עוד כמה שבועות ולהשתתף בליל הסדר שלנו. החיילת אמרה שבליל הסדר, בעוד כמה ימים בודדים, היא צריכה להיות בבסיס. הדיינים אמרו שיתקשרו לרב הבסיס לבקש ממנו לדאוג לשחרורה בליל הסדר. החיילת חזרה ואמרה שהיא לא יכולה מכיוון שעליה לעשות שמירות. אמרו הדיינים שהיא לא צריכה לדאוג כי הרב ימצא לה מחליף. אחרי צאתנו מבית הדין, החיילת פרצה בבכי. היא חזרה ואמרה לי שהיא לא יכולה לעשות את הסדר אצלנו. כשאמרתי שהדיינים באמת ידאגו לסדר את זה עם רב הבסיס, היא הסתכלה בי במבט תמים ואמרה, "אנחנו כמה ימים בודדים לפני ליל הסדר. איך אני אעשה את זה לחייל אחר ... אחרי כל הציפיות המשמחות שלו/ה לחוגג את הסדר ביחד עם משפחתו, אני אשתחרר על חשבונו? בסוף היא החליטה לא להתגייר מטעמים השמורים אצלה. הצעתי לה להגיש ערעור לרב הצבאי הראשי (יש לי קשרים) והיא אמרה בתמימות "מי אני שאגיש ערעור נגד רבנים גדולים". כל הפרשה מאד זעזעה אותי. מאז אני תוהה תהייה אולי קצת אפיקורסית. הבעיה המוסרית בשחרורה מהבסיס והחלפתה בחייל אחר לא עלתה על דעתי ולא על דעת הדיינים. הרי אני לא אדם רע ובוודאי לא הדיינים. איך לא חשבנו על זה בכלל? אולי, ורק אולי, אנחנו ה"דתיים" מאבדים פרופורציות ופרספקטיבה דווקא כי אנו משקיעים כל כך הרבה משאבים (נפשיים ואחרים) במצוות בין אדם למקום ופשוט אי אפשר ליהודי ממוצע כמוני להימנע מאיבוד פרספקטיבה. אולי ה"דת" שלנו קרובה ל"דת" שעליה מחו נמרצות הנביאים. אולי התפילין, הכשרות, המצה, וכו' שלנו הם המקביל לקרבנות שעליהם צעקו הנביאים. אולי המצוות האלה מסיטים את תשומת לבנו מהדברים היותר חשובים. הרי הנביאים מחו בעיקר על בעיות מוסריות. בתחום בין אדם למקום כמעט ולא מחו, חוץ מעבודה זרה ושבת (וגם בשבת, מחו בעיקר מהפן החברתי). אולי, איכשהו, אנחנו צריכים "להתנער" במידה מסוימת מהפן שבין אדם למקום על מנת לתת מקום יותר גדול לפן בין אדם לחברו. אודה לכבוד הרב אם יואיל להתייחס למחשבותיי אלה.
תשובה
שלום וברכה
אני מבין היטב את הדילמה.
אני מקווה מאוד שלא נשחקה הרגישות לכך שהשחרור שלה יהיה על חשבון אדם אחר. אם אכן כך קרה – זה איום.
נראה לי כי במקרה הזה הביקורת שלך יכולה להיתקל גם בטיעונים מהצד השני – נכון הוא שחייל מסוים ישלם את מחיר שחרורה, אולם החובה לאפשר לה להתגייר כדין מצדיקה את זה.
לאמור: על אף שאתה צודק בטענה העקרונית כי אנו חייבים לשמור את התורה לאור מה שהנביאים לימדו אותנו, ולא להסיט את תשומת הלב מנושאי מוסר אלה, ובכלל לנער את תפיסתנו הדתית שלעתים היא מוטעית מאוד – אפשר שבמקרה הזה לא יהיה נכון לומר כך. אולם כל זה רק אם הדברים נשקלו ולא שכחו לחשוב על החייל שישלם את מחיר ההישארות. אם שכחו לגמרי להתייחס בכלל לשאלה זו – זו אכן בעיה דתית חמורה.
כל טוב