ללא נושא

שאלה

שלום רב.

אני בחורה בת 21, בוגרת אולפנא, יראת שמים, הבכורה בבית, באה מבית דתי מאוד שהיה דתי גם בעבר, אבל יש לציין שההורים שלי התחזקו מאוד מאוד ומתנהגים לאחרונה כמעט כמו חרדים ואילו אני נשארתי דתיה לאומית בלי "להשתגע" ולכן אני נחשבת לבחורה הפחות דתיה בבית למרות שאני מאוד דתיה. העניין הוא כזה: אני יוצאת עם בחור בן 25 למטרת נישואין כבר כמעט 3 חודשים, החלטנו להתחתן אבל עדיין לא קבענו תאריך אפילו לאירוסין וזה בגלל המשפחה שלו- היא מה שנקרא "מסורתית", הוא הקטן בבית וההורים שלו מבוגרים מאוד (מעל 70) ומאוד דבקים בכך שהם דתיים וכל מה שמעבר למה שהם עושים זה מוגזם. החבר שלי הוא דתי באמת (לא מסורתי), אמנם הוא לא למד בבי"ס דתי אבל כבר מסביבות הבר מצווה שלו הוא התחזק מעבר למסורתיות של המשפחה שלו, וב-5 שנים האחרונות הוא ממש דתי אם כי בהחלט יש מה להשתפר (ויש לציין שהוא משתפר כל הזמן ולדעתי נוכל להקים בית נאמן בישראל, בית דתי כמו שתמיד רציתי וזה שהוא לא הסדר"ניק או ביני"ש לא יגרע מהרמה הרוחנית של ביתנו בע"ה). בהתחלה, ההורים שלי התרשמו ממנו מאוד לטובה והביעו את הסכמתם לנישואינו, (גם ההורים שלו מסכימים שנינשא אבל הם רוצים שנכיר עוד זמן לפני החתונה- אבל זו כבר בעיה אחרת). על כל מקרה, ההורים שלי הביעו את הסכמתם ולכן הוא התחיל לבלות בביתנו יותר על מנת שיכיר את משפחתי טוב, הוא עשה אצלנו שבת והכל טוב ויפה, עד שפעם אחת לצערי המאוד רב נפלנו: נתפסנו ע"י ההורים שלי כשאנו יושבים לבדנו בחדר שלי (אני לבד בחדר), בחושך, בלילה, ואני הייתי לבושה בפיג'מה (שאני מודה שהיא לא ממש צנועה), ואני לא אשקר שישבנו במרחק של קילומטר, אבל גם חיבוק קטן בחושך זה לא ממש דרך התורה ואני מודעת לזה. לא עשינו דבר מעבר לזה- חלילה וחס (יש לציין שהקפדנו על שמירת נגיעה עד כה). עכשיו, ברגע שההורים שלי ראו אותנו- הם כעסו מאוד ואני מבינה אותם, אבל הם איבדו לחלוטין את האמון בו, הם טוענים שהוא ניצל את זה שאני תמימה ומעולם לא יצאתי עם גבר לפניו והוא ראה לנכון לנצל את תמימותי כדי לגעת בי- הם לא מאמינים שלא קיימנו יחסי אישות.ובאמת שאנחנו לא. הבעיה כאן היא חמורה יותר- הם יודעים שאני לא הראשונה שלו, והם לא מאמינים שגם עם קודמותי הוא לא קיים יחסי אישות ואני מאמינה לו שהוא לא, אם כי הוא הודה שאיתן הוא לא שמר נגיעה אבל כבר שנתיים לא יצא עם

תשובה