שאלה
שלום כבוד הרב, אני בת 21 ואבא שלי חולה בסרטן מזה 5 שנים כמעט, עקב מחלתו התחלתי לחזור בתשובה..
אני נהנית מזה וכל הזמן רוצה להתקרב עוד ועוד לדת, זה נעים לי ועושה לי טוב על הנשמה..
אך אני לא מוצאת זיווג ואני לפעמים כל כך מתפללת לה' שיעזור לי ויאיר לי פנים לדוגמא לפני שאני עושה צעד אני מדברת עם ה' ומתחננת אליו שיהיה איתי ויעזור לי לקבל החלטות נכנות. ואני אומרת את זה בפחד ובצער רב אבל כמה פעמים התאכזבתי. יכול להיות שהוא עושה הכל לטובותי ואני פשוט לא רואה את זה עכשיו ואת התוצאות אני אראה מאוחר יותר כי אני בסך הכל עוד ילדה ומי אני שיהסס בהחלטות שלו??..
הייתי מאוד רוצה להתחזק יותר ולהרגיש יותר קרובה אליו אבל מצד שני אני מאוד מפחדת. מה אפשר לעשות בדבר??. איך אני יכולה לדעת שה' לוקח את ההחלטות הכי טובות בשבילי ושבאמת אני יאמין בזה.
ולא יגיד לעצמי "טוב דניאלה עזבי הכל לטובה" אני רוצה באמת להאמין שהוא עושה בשבילי אך ורק טוב..
תודה ויום טוב דניאלה.
תשובה
שלום
הדבר תלוי במדרגת האדם, ככל שהאדם במדרגה גבוהה יותר, הקב"ה יותר מסייע לו ומאיר את דרכו, ולפעמים אדם מתנסה בקשיים כדי להתחשל ולקבל שכר, ולפעמים לטווח הרחוק, עדיף מה שנתן לנו ה', ולעיתים רבות יש לנו בחירה חופשית לעשות כנגד רצון ה', לשון אחר את זקוקה לדמות רבנית שתדריך אותך ותנחה אותך למה לצפות ולמה לא לצפות, מהן דרכי התפילה ומהן דרכי ההשגחה.
ברכה והצלחה