כשהרגש משתלט על השכל

הי חברה.

הרגש והשכל- שני דיירים קבועים שאצל כל אדם תופסים פינות אחרות בבית של האישיות.
אצלך את אומרת שהרגש בדרך כלל יושב בנח על הספה במשך כל היום והשכל מגיע
לקראת הערב, ובבישנות מבקש לשבת לידו אם אפשר.
לפעמים אפשר, אבל כבר מאוחר מידי מבחינתך כי כולם הלכו וזה כבר לא רלוונטי לשבת על הספה בסלון, לבד.

אז מה עושים כדי שהוא ירגיש יותר בבית, השכל הזה? יכין לעצמו אוכל, יפתח את החלון כשצריך לאוורר, יקנה תמונות ויתלה אותן ואפילו ילך לישון כשהוא
עייף?

רגע האמת הוא תוצר של אימונים קשים לפני כן.
מה הכוונה?

רועי קליין הי"ד קפץ על רימון.
את חושבת שבאותה שניה היה לו זמן לחשוב על כלל ישראל, לגלגל במוחו
שיקולים שונים, השלכות של המעשה, סיכונים וסיכויים...?
ודאי שלא.
הוא חינך את עצמו הרבה קודם על ברכי אהבת ישראל ומסירות הנפש למען הכלל.
באותה שניה שהוא קפץ על הרימון האינסטינקט שלו פעל. האינסטינקט שהוא אימן
הרבה לפני המעשה. כל החיים שלו בעצם.

ומה זה קשור אלייך?
את שואלת איך אפשר לחשוב בהגיון, כשהרגש משתלט עלייך וגורם לך לפעול בדרך
שאת לא באמת מצדדת בה.
ואני אומרת שאי אפשר להתחיל מרגע האמת.

צריך להרגיל את עצמינו שהשכל שולט במשך כל היום (והוא זה שנותן מקום גם
לרגש אם צריך). אי אפשר להיזכר ברגע האמת שהרגש שולט עלינו. העבודה היא
עבודה מקדימה!

למשל, אני יושבת בבית ופתאום מקרקת לי הבטן. הרגש אומר- תאכלי מה שבא לך.
סופלה שוקולד? צ´יפס? טוסטים עם חמאה?
השכל אומר- בשקט בשקט- לפני חצי שעה אכלת ארוחת צהריים טובה. אולי תאכלי
איזו נקטרינה וכוס מים ותראי אם זה מרגיע אותך? אולי תצאי לסיבוב ותראי
שאת בכלל משועממת וזה מה שגורם לך לתחושה של רעב?
אין כאן סיטואציה קריטית, לכאורה, שהמעשה שלי עכשיו כל כך חשוב בגללה.
מקסימום אני אוכלת חצי מקרר, סוו וואט?
אז זהו, שלא-
אם אני מרגילה את עצמי עכשיו שהשכל הוא המחליט, שההיגיון מדבר לפני החשק,
אז גם אחר כך, ברגעים משמעותיים יותר, גורליים, קריטיים, אני זוכרת שיש
שכל לפני כל רגש.
אם אני מוותרת, אני מאמנת את עצמי לעשות מה שבא לי. מה שהרגש מסמן.

מה את אומרת?

בהצלחה.
רות,
rutav89@gmail.com