כל כך רוצה להשתפר!

שלום לך אפרת,
ראשית סליחה על העיכוב בתשובה. שאלתך ממש יפה ומשמחת אותי במיוחד. יצא ככה שאני עונה על השאלה ממש בעיצומו של חודש אלול, חודש של תשובה ותיקון לקראת המלכת המלך בראש השנה וחתימת הדין ביום כיפור.

אקדים ואומר כי הבעיה שמציקה לך כהגדרתך היא לא בעיה רק שלך, וצריך לדעת את זה. עבודת המידות היא אולי העבודה הכי קשה ומפרכת בעבודת ה'. תיקון המידות זה לא כמו לתקן כסא שבור, זה לא לתקן מצלמה שנשברה. בתיקון המידות לא שמים בורג ודבק והרי המידות מתוקנות. עבודת המידות היא עבודה של חיים שלמים. כל תקופה מחדש צצה ועולה מידה בה אנו צריכים תיקון. חס וחלילה שלא נבוא לידי ייאוש מזה אבל בכל מעגל חיים אנחנו מתמודדים עם דברים שונים. לא דומה התמודדות של נער מתבגר להתמודדות של זוג צעיר בראשית נישואיו לבין התמודדות של אבא ואמא לחמישה ילדים. בכל מעגל בחיים אנחנו נפגשים עם התמודדויות שונות שמצריכות מאיתנו לעבוד על מידה חדשה.

לענייננו, עצם המציאות שמציק לך איפה שאת נמצאת ואת רוצה להתקדם זה כבר דבר גדול, אני מכיר לא מעט אנשים שמודעים למצב שלהם אולם עדיין זה לא מציק להם והם אינם רוצים להתקדם. הדבר הזה שמציק לך הוא רגש טהור ובריא והלוואי לכולנו. ובנוסף המודעות לתכונות שאותן את רוצה לתקן זה כבר יותר מחצי הדרך לתיקון... כשאדם מכיר בבעיה אזי הוא יכול להתקדם לשלב הבא – התיקון. אדם שחי בסרטים שאצלו הכל טוב ואין לו בעיות והוא מושלם – זה העונש הכי גדול. הוא לעולם לא יתקדם! לעולם לא יוכל לעבוד על הבעיות שלו כי הוא בטוח שהוא טוב ושאין לו שום בעיה.

באווירת אלול, אם נתנסח כמו הרמב"ם כבר עשית וידוי וחרטה ואפילו קבלת לעתיד, ואת משתדלת לעזוב את החטא.. שכידוע מונה הרמב"ם ארבעה שלבים בתהליך התשובה- עזיבת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד. ולכן נותרה רק הקבלה לעתיד וכמו לכולנו החיים והמציאות לפעמים קשים יותר ממה שהיינו רוצים ואנחנו נופלים וזה קשה ומבאס שלא הכל בא בקלות אבל זה החיים פשוט לקום ולנסות שוב וכו'... לנסות שוב. אין כאן נוסחת קסם ואין כאן הכל או כלום. כן יש כאן רצון לעבוד וכן יש כאן שככל שיותר-יותר. מתחילים במשהו קטן ומשתדלים. צליחים יום מצליחים יומיים, שלושה שבוע שבועיים ונופלים. נו אז מה?! מה עכשיו לזרוק הכל? לא! ממשיכים הלאה. קצת כוח רצון וסיעתא דשמיא וממשיכים הלאה. משחילים לספור שוב...

בעניין הפרקטי אז באמת להתחיל מקטן קטן בעניין התהילים לקבוע זמן מיוחד שנוח ביום (אחרי התפילה בבוקר, אחרי ארוחת צהריים וכו'...) ולקורא פרק שניים. יכול מאוד להיות שלקרוא את כל היום זה הרבה מדי.... אין הכרח להגיד כמות מסויימת, את צריכה להגיד ולנסות כמה שאת יכולה, כמה שמתאים לך. כמו שאמרתי, תתחילי בפרק שניים ליום ותראי משם איך הולך.

אני רוצה לסיים בעניין מידת השתלטנות שהזכרת. עצם המודעות למצבים בהם את רואה את עצמך מתחילה להשתלט זה המון! ומשם הדרך לעצור רגע ולהסתכל מהצד זה כבר הרבה יותר פשוט... כנראה שזה לא ייקרה בפעם הראשונה וגם לא בשנייה, אבל כמו שאמרתי קודם – כשאת מודעת לבעיה, ואת מצטערת וקיבלת לעתיד – אז משם הדרך היא רק לעלות. לנסות פעם אחר פעם, ליפול לקום, לא לוותר, להילחם ולדעת שככל שיותר – יותר.

"הבא להיטהר-מסייעין בידו מין השמים"
בהצלחה.

אריק.
ofarik@gmail.com