כיבוד הורים...

בע"ה

שלום ענבר,

תודה על החיזוקים, משמח לשמוע. כל הכבוד על הרצון להשתפר ולהתקדם במצוות כיבוד הורים שהיא חשובה כ"כ ועם זאת, דורשת המון מאמץ יומיומי.

את מספרת שאת כן עוזרת ומכבדת, ועל כך יישר כח, אבל לפי תחושתך אין בכך די. בנוסף, את מרגישה שהעזרה שלך לא מתקבלת בהערכה גדולה ביחס לנזיפות על מעשים אחרים. את צודקת, על רקע זה קשה לתת ולכבד ממקום אמיתי במיוחד, גם כי לא מאמינים בכך שתתקבל בצורה הנאותה.
לכן, ייתכן שאם נצליח לתקן את היחס או את הרגש השלילי הזה, ייקל עלינו להרחיב את העזרה, ולעשות אותה ביתר שמחה וממקום שלם יותר בנפש.

ראשית עלינו להפנים מה המקום של ההורים שלנו בחיינו. ההורים שלנו הם הסיבה הראשונה בעולם לכך שאנחנו פה, ומאז שנולדנו הם כאן בשבילנו. מאכילים, מלבישים, מגדלים, מחנכים, מלמדים, מתייחסים, אוהבים, דואגים, נותנים מעצמם למעננו. מלאי רצון טוב, הם ניגשים ומנסים לקשור עם ילדם קשר של אהבה, חמלה וחינוך. מכוונים להצמיחו לטוב, להגדילו ולהעצים אותו.

כשאנו מתעמקים בכל מה שאנו מקבלים מהורינו, וסוקרים ברצינות עד כמה רבה תרומתם לחיינו, מתעוררת כמו מאליה תחושת הכרת הטוב עצומה. היא מקיפה אותנו, ותובעת מאיתנו לנסות ולהחזיר במשהו, למי שהיטיב איתנו כל-כך הרבה ובמשך זמן כה ארוך. לחשוב על זוג הוריי, השותפים כ"כ בחיי, ולהכיר בכך שהם מנסים להיטיב עימי רבות, יכול לדרבן אותי לשפר את יחסי אליהם, לשמוח בהם יותר, ולהתנהג כיאות.

אך ישנן מניעות. לפעמים, כדי לחנך הם נראים פחות נחמדים. יתר על כן, כבני אדם, הורינו יכולים לטעות לעיתים. התנגשויות לא נעימות עם ההורים יכולות לעצור את רגש התודה המתפרץ שתיארנו. ברגעים של כעס ועצבנות, קשה לנו לראות בהורינו כאלה שעוזרים לנו. במקום תחושות של רצון להיטיב איתם, יכולה לעלות תחושה שלילית של להציק. במקום מחשבות על הטוב הגדול שהוריי חפצים בן למעני, יכולות לעלות מחשבות על קיפוח, וחוסר הסבלנות שלהם.

עלינו לזכור שנקודות הקושי והחיכוך הללו מזמנות אותנו לאזור כח ולהתחזק במצוה הזו. כשהחיים זורמים על מי מנוחות ("הכל סבבה"), אנחנו לא נדרשים לבירורים מעמיקים או לגלות כוחות מיוחדים. דווקא ברגעים שבהם קשה לי כ"כ לעצור בעצמי מלהתפרץ על הוריי, ברגעים בהם אני מתחילה לחשוב על כמה שהם לא משקיעים בי או לא מתנהגים אלי כמו שצריך, אז נצטרך לגלות ולחשוף בעצמנו את האמת היותר גדולה. האמת הזו רואה לא רק את הרגע הקשה הזה, אלא מקיפה חיים שלמים. מתבוננת בעין טובה על הוריי המשתדלים לאין ערוך שיהיה לי כמה שיותר טוב, וכן היא קוראת באומץ את מצוות כיבוד הורים בעשרת הדיברות. מצוה כזו שמחייבת לכבדם על אף ועם כל אותם רגעים בהם אני מרגישה שלא נהגו בי כיאות. כמובן, תמיד ניתן לדבר עם ההורים ולשוחח על מה שמציק (לדוגמא כשאת מרגישה שלא מספיק מעריכים) כדי לפתח את הקשר בינינו לבין הורינו בצורה טובה ובריאה.

שימי לב. את מתארת שההורים שלך מאוד יתקשו לקבל התחצפויות שלך. אפשר לראות שהורייך כנראה מאוד מעריכים אותך ולכן גם מאוד מצפים ממך לנהוג בדרך ארץ. הם כנראה גם מאוד-מאוד רוצים שתגדלי, שתתפתחי להיות אדם טוב וישר-דרך, לכן אכפת להם כל-כך, ולכן הם יעזו להיכנס איתך לעימות ולהעיר לך על כך . הם מעירים, ובגלל שהם מכירים בך ובכוחותייך, הם גם יצפו שתתקני זאת, כי הם מאמינים ברצינות שזה בידייך!.

מצוות כיבוד הורים היא לא פשוטה. ונדרשת בה עבודה רבה בכל יום. יש רגעים קשים יותר ויש רגעים מתוקים בהם מצליחים להתגבר. צריך להתפלל להרבה סיעתא-דשמיא בנושא הזה, ללמוד ולהכיר את פרטי המצוה הזו (אפשר להתחיל בקיצור-שולחן-ערוך בענין), ובעיקר להשתדל ולהתאמץ מבלי להתייאש.

בהצלחה רבה!
אורית

Orit.kislev@gmail.com