כיבוד הורים

שאלה

ב"ה

שלום כבוד הרב,

נושא כיבוד הורים אינו דבר קל אני יודעת, למרות השכר העצום בצידו.

אני שומרת את הקשיים בעניין מצווה זו בליבי הרבה שנים, אך היום, כבחורה בת 25 אני חשה צורך לפתוח את הנושא ולדעת כיצד עלי לנהוג באמת.

ברוך ה' יש לי הורים דואגים (מאוד) שנתנו לי ונותנים לי המון.

אבל, לא הכל מושלם:

מצד אבי, אני חשה שהוא די מגביל אותי בדברים. אני גרה איתם בבית. אם אני רוצה לעשות שינויים בחדר הוא לא מרשה לי כל דבר. על הרבה דברים הוא אומר לי: "תשאירי לי לעשות את זה", או "איך את יכולה לעשות זאת לבד"?

אני יודעת שזה נובע מדאגה, ולא מזלזול כי הוא מאוד מכבד אותי אבל אני חשה שזה משפיע על הביטחון שלי, העצמאות שלי, ההתמודדות שלי עם החיים.

לגבי אמא שלי, היא מבקשת עזרה בעבודות הבית, וזה מוציא אותי מהריכוז, מהלימודים, מההשקעה בעבודה. נכון היא לא מגזימה ממש, אבל בדרישות שלה היא יכולה להיות עקשנית כמו "תעשי את זה עכשיו!". היא גם מאוד משקיעה בעבודה שלה ואני חשה סוג של קינאה. כשאני מבקשת ממנה עזרה היא לא תמיד שם בשבילי. היא לא מבינה אותי עד הסוף. כשרציתי לפרוש בפניה למה יש לי כעסים כלפיה או במה היא פגעה בי היא בקושי רצתה לשמוע, ואמרה שאלה החיים, כשנגדל נבין טוב יותר, שאני פגיעה ורגישה מידי וכדומה.היא מטאטא מתחת לשטיח.אני מודעת לכך שאני בחורה רגישה אבל עדיין זו לא תשובה מספקת.

אציין שאחותי והיא כלל לא מסתדרות לצערי הרב.

קשה לי איתה. אני אוהבת אותה כאימי, מעריכה אותה מאוד כי היא אשת חיל, אשת אשכולות באמת.

יש לה המון כשרונות והיא מקובלת על הסובבים אותה מאוד.

אבל יש לה נקודות אופי שפוגעות בי.

קרה לי לא מעט שהיא ביקשה ממני לבצע משימה כלשהי בבית, ועשיתי אותה למרות שמיהרתי לאיזה מקום ובסוף איחרתי לאותו מקום חשוב בגלל זה.

מה הדין לגבי זה?

האם חיי הפרטיים קודמים לכיבוד הורים? האם עלי לאחר למקומות בגלל זה?

כיצד תופסים ביטחון ועצמאות בלי לפגוע בהורים?

קשה לי עם כל זה. אני מנסה להשתיק את הנושאים המציקים הללו, אך כל פעם שאני מדברת עם אימי הם צפים ועולים. הלב שלי לא נקי כלפיה וחבל לי.

כיצד משנים את המציאות הזאת??

תודה.

תשובה