שאלה
שלום!
אולי זה ישמע גאוותני קצת אבל..
כל האנשים שמכירים אותי חושבים שאני מושלמת.
כמה שאני צדיקה, אחראית, צדיקה, מקובלת, ושוב.. צדיקה וכו' וכ'ו...
אז בתקופת היסודי עוד יכולתי להבליג לקבל את זה בשקט, כי אני יודעת שאני לא, והיה עוד מלא לעשות.
ובאמת ב"ה התקדמתי המון בתחום האמונה, ההלכה, במידות.
אבל לאחרונה אני לא מצליחה להבליג כי זה כבר לא ההורים והחברות.
המורות אומרות לי את זה בשיחות אישיות, ההורים והמשפחה בכלל, החברות שלי, נשים שאני עושה לילדים שלהם ביבייסיטר, ובעצם כל מי שמכיר אותי..
וזה קשה לי.
קשה לי להתקדם.
אני אומרת לעצמי בסדר.. זה לא כ"כ דחוף לעבוד על זה עכשיו.
אני באמת לא חושבת שאני משהו מיוחד!
אבל אני מרשה לעצמי לא להמשיך להתקדם (ובאופן טבעי אני הולכת אחורה, פה ושם. לא מתדרדרת!)
רציתי לדעת איך אני יכולה להמשיך לנסות להעלם.
אני באמת כבר לא מצליחה!
נ.ב. שאני אומרת שזה לא נכון.. זה לא בדיוק עוזר רק אומרים לי, מה שטויות את לא מודעת לעצמך.
תודה.
תשובה
שלום וברכה,
קראתי את השאלה שלך התפעלתי ממנה והבנתי את הרגשתך.
כתבת ש[האנשים סביבך] אומרים שאת מושלמת.
דוגרי, [את] חושבת שאת מושלמת? נראה לך ש[הקב"ה] חושב שאת מושלמת?
משאלתך אני מבינה שהתשובה לשתי השאלות היא לא. ובצדק. אנחנו לא צריכים (וגם לא מסוגלים) להיות אנשים מושלמים אלא אנשים [משתלמים], שכל הזמן בודקים במה עוד אנחנו יכולים להתקדם וכל הזמן להשתדל כדי להיות טובים יותר. המדד האמיתי לבן אדם הוא לא על פי המקום (מבחינה רוחנית) שבו הוא נמצא, אלא בעיקר על פי הדרך, העמל והיגיעה שלו כדי להגיע למקום הזה. יכול להיות אדם שאולי יש לו פחות מידות טובות אבל המאמץ שלו כדי להגיע למה שיש לו גדול מאוד, ולעומת זאת אדם עם יותר מידות טובות אבל הכל הלך לו בקלות. אני בכלל לא בטוחה שהאדם השני דווקא במעלה יותר גדולה.
זה לא אומר שאנחנו צריכים בדווקא לחפש קשיים, ולרצות להתחיל מנקודה נמוכה יותר, כדי שיהיה לנו קשה. מה שכן-אם ברוך ה´ התברכת בכשרונות, במידות טובות, זה אומר שאת יכולה ומסוגלת להגיע למקומות הרבה יותר גבוהים ממה שאת עכשיו. את כבר עכשיו צדיקה, עם מידות טובות, את יכולה (וצריכה) להתאמץ הרבה יותר ואז תהיי עוד יותר טובה ותוכלי להתאמץ עוד ולהגיע... אף פעם לא גומרים לעבוד. כל עוד אנחנו כאן סימן שיש לנו במה עוד להתקדם. רק שכל פעם זה ברמה יותר גבוהה כי גם אנחנו גדלנו ממה שהיינו פעם.
אנחנו צריכים להתרגל (למרות שזה לא תמיד הכי קל) לדעת שחשוב זה לא איך האחרים רואים אותי אלא [איך הקב"ה רואה אותי].
"האדם יראה לעניים וה´ יראה ללבב" פחות משנה מה כל האחרים חושבים עלייך, יותר חשוב מה הקב"ה חושב עלייך. ואת והוא יודעים בדיוק במה את באמת מצויינת ומה יש לך עוד לתקן. תשבי עם עצמך, תחשבי במה את רוצה להתקדם כעת, ויאללה לעבודה.
כתבת שכאשר את אומרת שה לא נכון אומרים לך "שטויות" וכו´, לכן נראה לי שכדי לא להגיד כך, כי אנשים לא מבינים שאת באמת לא לגמרי כמו שהם חושבים. מה שאת כן יכולה לעשות זה להתעלם, לקחת את הדברים בערבון מוגבל-להגיד לעצמך "כן, אני טובה אבל עדיין לא מושלמת ואני צריכה להתקדם". את יכולה, כשאומרים לך את הדברים האלה להגיד (למי שזה מתאים) שאת מודעת לעצמך, אבל כשאומרים לך דברים כאלה זה לא גורם לך לטוב, אז תשמחי יותר אם לא יגידו לך כך. כמובן, תאמרי זאת בצורה מכובדת ובלי לפגוע. אבל אנשים שבאמת את חשובה להם, יבינו את זה. אולי זה לא יגרום להם להפסיק לגמרי, אבל בוודאי יקל.
אשמח לתגובתך ואם יש עוד מה לשאול-את מוזמנת.
יש לך כוחות גדולים ועם תנצלי אותם תוכלי להגיע גבוה, בעז"ה.
ברכה והצלחה, חודש טוב.
חיה.
haya656@shoresh.org.il