שאלה
שלום לך,
תכנית הלימודים בהיסטוריה כוללת דגש על הכהונה הגדולה כמעמיקה את תהליך ההתיוונות בתקופת המלך אנטיוכוס אפיפנס. אחרי שקראתי מאמרים בנושא וגם את מאמרך על פרשת תצוה שאלה היא האם לראות בכוהנים שקנו בכסף מעמד זה עדיין ניקראים כוהן גדול? תלמידיי שאלו שאלה זו והדיון התמקד דוקא בהיבט הקשור לחוקי התורה והלכה - תחום שאיני מעזה להעלות בפני תלמידיי בעיקר בגלל חוסר בקיאות. ובכל זאת ארצה לתת להם תשובה כלשהי. ארשה לעצמי להדפיס תשובתך ולצטט אותך בפני התלמידים.
תודה מראש על תשומת הלב והסיוע
תשובה
שלום וברכה
השאלה שאת והתלמידים שואלים היא שאלת כבדת משקל מאוד. יש לה הרבה מאוד השלכות גם לנושאי תפקידים של היום – גם מדיניים ובעיקר דתיים.
מדובר ביחס בין שני עניינים: העניין האחד הוא החשיבות העליונה של מסגרת התפקידים – חשוב שיהיה מלך, חשוב שיהיה כהן במקדש, חשוב שיהיה נביא, חשוב שיהיו מפקדי צבא וכדו'. בהיבט הזה - ישנה חשיבות אפוא לציית למלך גם אם הוא כישלון כי האלטרנטיבה של אנרכיה תהיה גרועה יותר; ישנה חשיבות שיהיה כהן במקדש גם אם נקנה בכסף כי האלטרנטיבה גרועה יותר; וכדו'.
אולם,
כל זה איננו ללא גבול.
ראשית, הקביעה כי המסגרת התפקודית חשובה אינה פוטרת את הממלאים אותה מלחתור כל הזמן להיות טובים יותר וראויים יותר. את התפקיד להורות את המסר הזה נטלו הנביאים, והם שהטיחו כל הזמן – בשלטון, בכהונה, בנביאי השקר – את התביעה כי יכוונו את דרכם לאמת ולא לדרך המושחתת שהם הלכו בה. כל זה כאשר המוסדות האלו קיימים.
שנית, יש גבול, שבו אין עוד טעם בקיומם של המוסדות האלה. המקדש אכן חרב – גם משכן שילה (סיפורי ראשית ספר שמואל); גם בית המקדש הראשון והשני; גם המלוכה; גם נבואת השקר וכדו'. לאמור: בשלב מסוים אנו למדים מדברי הנבואה כי אין מוסדות אלה איבדו את הצדקת קיומם והם חרבים, כי האלטרנטיבה טובה יותר, וכי לא ניתן עוד לסבול את המציאות הזו.
אני מציע לך ללמוד עם תלמידייך אחד משני מקורות:
א. ללמוד את ירמיהו פרק ז בחלקו הראשון. סיפור הרקע לפרק מופיע בירמיהו פרק כו, ואילו בפרק ז מופיע נוסח נאומו של ירמיהו. שם הדברים ברורים וחדים.
ב. ללמוד את סיפור הבאת הארון למחנה ישראל בתחילת ספר שמואל לאור http://www.ypt.co.il/show.asp?id=19172, ושם בהערה 1 הפנייה למאמר של הרב אמנון בזק. אפשר גם ב http://www.ypt.co.il/show.asp?id=19978 בסעיף ו.
כמה אנחנו צריכים את המסר הזה כיום.
כל טוב