יש לי בתקופה האחרונה כל מיני שאלות באמונה שמציקות לי, מה לעשות?

קודם כל והכי חשוב שתדעי ותרגישי שהתחושות של הבלבול והמבוכה, הכאב והתסכול הזה, הם בסדר גמור.
יש בחיים שלב שאדם מגיע אליו, זה יכול להיות בגיל ההתבגרות או כמה שנים אחר כך שהמון דברים שהוא לקח כמובן מאליו פתאום הופכים ללא מובנים בעליל.
כל מיני סיפורים שהוא שמע אצל הגננת שושנה, דברים שהוא קיבל כי ככה אמרו לו כל הזמן עד שיום אחד הוא קם עם סימן שאלה על המצח שלוחש לו (בכל זאת פדיחה ולא נעים, שלא יחשבו שאנחנו כופרים או משהו):
"פססס, היי את! ואם הכול לא נכון? ואולי זה באמת רק אשלייה אחת גדולה, קונפירציה דוסית שאף אחד אף פעם לא טרח באמת לבדוק?"
אז בפעם הראשונה את מנסה להדוף את הקול הזה, להסביר לו יפה שילך לחפש, אבל כשאת מגלה שגם למחרת הוא הגיע, זה כבר נהיה לא נעים.
אז תדעי שזה בסדר גמור ואם תדעי בסופו של דבר מאיזה מקום לגשת לזה זה רק יחזק אותך.
בקשר לשאלה הראשונה:
אמונה יכולה להגיע ממקום שכלי ועדיין בסופו של דבר להתנדף, מה לעשות, אבל כמו שריר אחר בגוף שלנו גם שריר האמונה מצריך אמון יומיומי וסליחה על הביאוס.
מצד אחד הבריאה והסדר שלה צועקים אמונה, אבל מצד שני כל העולם מריח ונודף כפירה.
מחנכים אותך מגיל קטן לעשות בגרות כדי שתוכלי ללמוד מקצוע כדי שתוכלי לבחור את העבודה שתרצי כדי שתוכלי לעשות כסף, כלומר סיבות סיבות ועוד פעם סיבות.
אם לא תקחי את החיים בידיים שלך ולא תתאמצי, אז שום דבר לא יבוא יש מאין שזה משפט שנכון במידה מסויימת וגם מחובר למציאות, אבל עדיין מה לעשות, מסריח מכפירה.
זה לא שעכשיו את צריכה לשבת בסבבה שלך על ערסל ולחכות שהדולרים יצנחו מהשמיים, אבל הורגלנו במהלך כל כך ארצי, נסיבתי שלא נשאר כל כך מקום לאלוקים ולהשגחה הפרטית ולכן אל תתפלאי אם גם האמונה השכלית תתנדף לך ולכן עד היום האחרון את תצטרכי לעבוד על האמונה שלך.
לגבי השאלה השנייה, שהיא ידועה ומפורסמת כבר, למה אלוקים עשה את המשחק של החיים דווקא בצורה הזו:
חשבת פעם איך תרגישי אם חברה טובה שלך תביא לך ככה משום מקום איזה בושם שעולה 1500 דולר?
אני מניח שתתפדחי טילים. אבל למה? מה הסיפור?
היא רוצה להביא לך, כל מה שנשאר לך זה פשוט לקחת ולהגיד יפה תודה, לא ככה?
אז זה בדיוק העניין! זה הצלם אלוקים שלנו, החומר שממנו הקב"ה עשה אותנו, התחושה שקשה לנו לקבל בלי שניתן משהו בחזרה.
ולכן החיים לא מוגשים לנו על כפית זהב בצורת דבש אלא אנחנו צריכים לעבוד ולעבור הרבה דברים בשביל להרוויח את האושר המיוחל הזה
תשאלי למה הקב"ה עשה אותנו מהחומר שלו ובשביל מה היינו צריכים את זה בכלל?
אז בדיוק מאותו מקום אני יכול לשאול אותך:ואולי באמת עדיף להיות נרקומנים וזהו?
כי בתכל'ס מה את בעצם אומרת? למה הקב"ה לא עשה אותנו בצורה כזו שכל החיים שלנו יהיו דבש ומה זה בעצם המציאות השקרית של הנרקומן המסומם אם לא החיים דבש?
יבוא מישהו ויגיד לך: אני אכניס אותך לקומה וככה תחלמי 30 שנה שהכול טוב לך, הולכת על זה או לא?
אלא מה, הקב"ה ידע שהאושר הכי גדול שהאדם חווה מגיע אחרי שהאדם הרוויח אותו ביושר, לא בתור מתנת חינם ולכן העולם בנוי בצורה כזו שאנחנו צריכים להרוויח את האושר שלנו, מה עוד שאם אלוקים היה מכיר צורת אושר טובה יותר, הוא פשוט היה בורא אותנו לפי הצורה הזו.
מה שכן, אפשר לחפור עם השאלה הזו שעות על גבי שעות ועדיין בסוף להגיע לנקודת ההתחלה
מה שחשוב זה שתביני שאין קשר בין האמונה שבנויה על לוגיקה ומערכת הוכחות מסודרות לבין שאלות פילוסופיות שעוסקות בדבר מהות החיים.
אם משהו לא ברור, לא יושב לך טוב על הלב, מציק או מחרפן ברמות, תשאלי שוב עד שתקבלי תשובה שתספק אותך.

כל הישועות
אבינועם
avinoam811@gmail.com