ישיבות הסדר וגיוס לצבא

בס"ד

באופן כללי יש בעם ישראל חלקים רבים כמו שיש בגופו של אדם אברים רבים. אי אפשר לכלול את כולם במידה אחת לומר שזה "בדיעבד לכולם" או "לכתחילה לכולם".

באופן כללי החיוב של גיוס לצבא הוא לכל. רק לבני לוי שעבדו בבית המקדש היה פטור מגיוס.

וכך כתב הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל (פרק יג יב)
"ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את י"י לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן אלא הם חיל השם שנאמר ברך י"י חילו והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך:

(יג) ולא שבט לוי בלבד - אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם - הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים הרי דוד ע"ה אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי:

והפירוש שאומר שכלל זה חל גם על בני ישיבות קצת קשה לי. כיון שאם כן - הרי בני ישיבה לא ינחלו בארץ? ולא יעבדו שום עבודה שהרי "ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם"

מסקנה. שחיוב זה חל על כולם ובמלחמת מצוה - אפילו על בני לוי.

והיום הוא חל על כולם כיון שאנחנו במלחמת מצוה,
הוא חל על כולם כיון שאנחנו בסכנת חיים.
הוא חל על כולם כיון שאסור לסמוך על הנס.

***

מצד שני היום ברור למעלה מכל ספק כי כוחה של התורה מציל אותנו ממש.
כוח לימוד התורה מחזק את עמידתינו בארץ למעלה מכל מידה ושיעור.
האנשים החלוצים האמיתיים שמישבים את הארץ הם בני תורה או שבאים מכוחה של תורה.
מיום ליום ומשנה לשנה עולה חלקם של הלוחמים בחזית המתנדבים בעם מאלה שהם בני תורה או שבאים מכוחה.

עליה לארץ - על ידם.
ישוב הארץ - על ידם.
חיזוק רוח העם - על ידם.

מכאן אנו מבינים את החשיבות העצומה של לימוד תורה בעם ישראל. החשיבות היא כל כך גדולה עד שהמנעות ממנה היא בגדר פיקוח נפש שמוכר באופן מוחשי.

לכן צריך למצוא את השילוב הנכון בין שניהם.
שילוב של הסדר
או שילוב של "חצי שנה"
או שילוב אחר.
ויכול בהחלט להיות שילוב נוסח "יששכר וזבולון". שבהסכמה בניהם אחד הולך להלחם והשני לומד. ווביחד שניהם נחשבים כאחד. בהסכמה!!

מדברי אתה למד על החשיבות של לימוד תורה אמיתי ושל גיוס לצבא ואין פה טישטוש אלא זו האמת שהיא מורכבת.

בכל מקרה גם הלימוד וגם ההתגיסות במסגרת זו או אחרת צריכות להיות מתוך אהבת ישראל. מתוך קישור לכלל ישראל. מתוך מסירות נפש לכלל ישראל ולא מתוך "פרישה מן הציבור" ח"ו.

--------------
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עג/א
מניין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטין באין עליו שהוא חייב להצילו תלמוד לומר "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ - אֲנִי ה'" ויקרא פרק יט טז


--------------

ברמב"ם הלכות מלכים מוזכר עשרות פעמים המושג "מלחמת מצוה". וההגדרה שם היא "ואי זו היא מלחמת מצוה? זו מלחמת שבעה עממים ומלחמת עמלק ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם"
--------------

ומי חוזר ממלחמת רשות?
כתב הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ז הלכה ג

"עת שעורכין המערכות והם קרבים להלחם משוח מלחמה עומד במקום גבוה וכל המערכות לפניו ואומר להם בלשון הקדש שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם עד כאן אומר משוח מלחמה וכהן אחר תחתיו משמיע אותו לכל העם בקול רם ואחר כך מדבר משוח מלחמה מי האיש אשר בנה בית חדש וגו' ומי האיש אשר נטע כרם וגו' ומי האיש אשר ארש וגו' עד כאן משוח מלחמה מדבר והשוטר משמיע לכל העם בקול רם ואחר כך מדבר השוטר מעצמו ואומר מי האיש הירא ורך הלבב ושוטר אחר משמיע לכל העם"

אתה שלא כתוב כאן כי מי שלומד תורה פטור ממלחמה?

---
יש עוד מקורות רבים לענין זה אבל אלה הם העיקרים.