יפה ואומללה

שאלה

שלום רב,

לא בטוחה אם זה המקום הנכון לשאול, אבל ראיתי שאלות על נושאים דומים ותשובות מפורטות אז החלטתי לנסות.

אז הבעיה שלי היא כזאת- מאז שאני זוכרת את עצמי הביטחון העצמי שלי אף פעם לא היה גבוה וכך גם הדימוי העצמי. תמיד חשבתי שאני פחות מאחרים- פחות יפה, פחות חכמה, פחות מצחיקה וכו'.

כיום אני בת 18 ואני הרבה יותר מודעת לעצמי. אני מודעת לזה שיש לי תבונה, יופי והומור. הבעיה היא שהמקום של היופי מאוד מעורער אצלי. אני צריכה את האישור של אחרים, וכל יום מחדש אני נלחמת על המקום הזה של יפה או לא יפה.

מפתיע אותי עד כמה המחשבות יכולות להרעיל אותי. אני הולכת ברחוב בתחושה שאני מכוערת, וכתוצאה מכך לא חשה בנוח עם עצמי.

מהפידבקים שאני מקבלת מבחוץ, וממה שאני רואה במראה אין בכלל ערעור אם אני יפה או לא (בלי להשתחצן כמובן). מטפלים שונים אמרו לי שאולי בגלל שאני יפה מדי יש לי בעיתיות עם זה.

הרבה בחורים מתעניינים בי, אנשים לוטשים בי עיניים והציעו לי לדגמן מספר פעמים.

העניין הוא שהמציאות לא מצליחה לעקוף את המחשבות, ורוב הזמן אני חיה בתחושה שאני לא יפה, כי אני לא מאמינה בזה. אני מצפה באופן שהוא לא הגיוני שכל האנשים ברחוב יסתכלו עליי ויחמיאו לי. הם יכולים להיות ילדים, מבוגרים, נשואים, מסתובבים עם בת זוג.

אני מבינה שהצורך הזה לא הגיוני, אבל אני עדיין מצפה שיתממש. ככל שמחמיאים לי יותר, כך אני רוצה להיות יפה יותר ומוחמאת יותר.

השאלה שלי היא- איך אני יוצאת מהמעגל הזה? ומתחילה להנות באמת ממה שיש לי? איך אני עוקפת את המחשבות הלא הגיוניות האלה??

(אציין שכרגע אני בטיפול פסיכולוגי וגם נוטלת פריזמה).

תודה על תשומת הלב,

טל.

תשובה