יותר מדי ותרנית...

שלום יקרה!
את לא יודעת איך אני מבינה את המצב שלך...
אני קוראת את השאלה ואומרת לעצמי: "וואלה, זה בול אני..."

יש בך תכונות טובות, אתה מאמין בהם ויודע באמת שהן טובות.
גם כל הסביבה מחמיאה לך עליהן בלי סוף.
אבל אתה- מרגיש ש"זה לא זה"...
משהו לא מספיק בריא, לא נכון לגמרי.

במה שתיארת הסברת את זה מצוין.
נמאס לך כבר.
ונתינה שנמאס לנו ממנה מצביעה על כך שקיים בה משהו לא לגמרי מאוזן...

את מדברת על וותרנות.
הוותרנות שלך בעצם מאפשרת לאנשים אחרים לקבל את מה שהם רצו, נכון?
אבל מה איתך?
את ממעיטה עוד ועוד מעצמך, את לאט לאט נגמרת...

מה שאת רוצה זה לתת, לעשות לאנשים טוב, לעזור, נכון?
אבל אם לא יישאר "אני", לא יהיה מי שיוכל לתת, לעזור, לעשות טוב...

העולם שלנו בנוי משתי מידות מרכזיות: חסד וגבורה.
חסד זה הנתינה בלי גבול, בשפע.
גבורה זה הצמצום, הגבולות.

העולם לא יכול להתקיים רק עם אחת מהם.
חסד בלי גבול זה מבול- יותר מדי מים.
ורק גבורה, גבולות זה לא נותן לחיות.

המצב הנכון הוא ה[איזון].
חסד וגבורה ביחד.
איך זה מסתדר? איך כאלו קיצוניות יכולות להגיע ביחד?

אני אתן לך דוגמא מחינוך-
ילד שנותנים לו כל מה שהוא רוצה יצא ילד מפונק שלא יודע איך להתמודד עם קשיים וכישלונות.
לעומת זאת, ילד שכל הזמן אומרים לו רק "זה אסור!", "לא!" וביקורת, יגדל להיות ילד שלא רוצה לעשות דברים ,להתפתח, לנסות- כי הוא כל הזמן יפחד שאולי אסור ולא נכון.

חינוך נכון הוא חינוך שנותן גבולות ברורים: "אסור לקפוץ לכביש!", אבל מצד שני נותן גם את מה שמותר, שכל מה שבתוך הגבולות- נכון לעשות.
למשל: בכביש אסור לשחק אבל בגינה, בחצר, בגן שעשועים- מותר.

נותנים לילד את הנכון, המותר, האפשרי- שיבחר.
אבל יש גבולות שאסור לצאת מהם.
אותו דבר זה לגבי הנתינה שלנו.
לכל אחד יש את הגבולות שלו.
מתי שהוא כבר מרגיש שהנתינה לא עושה לו טוב, אלא להיפך- מזיקה וגורמת לו הרגשה רעה.
ואת הגבול הזה חייבים לשים.
לפחות לדעת מה הוא.

והכי חשוב- לקבל את זה שאני לא מושלם...
שאני לא מסוגל לתת בלי חשבון- זה רק הקב"ה יכול...
אני בנאדם וגם לי יש צרכים, רגשות, עיסוקים.
את לא יכולה תמיד לעשות הכל על חשבון עצמך ולפגוע בעצמך.
כמו שכתבתי קודם, אם תמשיכי לפגוע בעצמך- לא יישאר "עצמך" שיעזור לאחרים, דבר שאת כ"כ רוצה לעשות...

אז זה מה שהתחלת לעשות- אבל את מרגישה שזה עושה לך הרגשה רעה.
נכון.
התרגלת כ"כ לתת בלי חשבון עד שכל גבול שאת שמה את מרגישה שאת הבנאדם הכי רע בעולם...
אבל בעצם, מה שיקרה בסוף הוא שהצד השני שאת עכשיו מתרגלת אליו יעזור לך להגיע לאיזון.
שכשאת נותנת, תתני בכיף, בשמחה.
אבל גם תדעי מתי להגיד "לא" בלי להרגיש ייסורי מצפון.
ואולי עכשיו זה שלב ביניים שעוזר לך להגיע לאותו איזון.

יקרה,
את נמצאת בתהליך נכון, אמיתי.
יכול להיות שהשלב שאת נמצאת בו עכשיו לא עושה לך הרגשה טובה, אבל תזכרי שגם המצב שהיית בו עד עכשיו לא גרם לך להרגיש הכי טוב- איבדת את עצמך...
זה שלב ביניים שיעבור, ככה אני יודעת ומאמינה. מניסיון.
תאמיני גם את בתהליך הזה- הוא יעשה לך רק טוב.
ותתפללי לקב"ה שיראה לך את הכיוון הנכון ושיעזור לך להרגיש מה נכון לעשות מתי.
ואת בכיף מוזמנת לחזור אלי למייל- לספר איך הולך, לשאול, להתייעץ- תרגישי חופשי!
מאמינה בך!
נעה.
noale@shoresh.org.il