ידיד שלי נפטר

שלום לך שואלת יקרה,
כואב לי לשמוע על הידיד היקר שלך שנפטר. מוות הוא דבר שכל-כך קשה להתמודד איתו. פתאום ה"חור" הזה שנוצר, החוסר הזה שעד עתה הנפטר תמיד מילא… עם הזמן אמנם לומדים להתמודד עם המוות ועם הפרידה, ואני מאחלת לך שהזמן יעשה את שלו ולאט לאט תלמדי להתמודד עם המוות ולמצוא דרכים חדשות להשלים ולו רק במשהו את החסר…

יקירתי, כ"כ שמחתי לראות שאחרי הפטירה בחרת דווקא בדרך הטובה. לא ניסית לבעוט, להכות או לכעוס על מה שהיה, אלא בחרת בדרך הטובה, בשביל הזהב. את מנסה להיות רכה ולחשוב על הדברים הטובים – שזה מה שהיה צריך לקרות, שהוא נהנה ברגעים האחרונים בחייו… זה באמת קשה, כי אבידה של אדם היא באמת נסיון עצום! ואשרייך שאת כ"כ משתדלת להמשיך ולהאמין שכל מה שעושה ה' – לטובה הוא עושה.
תוך כדי שאת צועדת בשביל הזהב, את פוגשת באבן שחורה וגדולה שחוסמת ומונעת אותך מלהמשיך בדרך שבחרת. האבן הזאת כ"כ גדולה וכבדה, את מנסה להזיז אותה – אבל היא ממשיכה להפריע, ולהפריע, ולהפריע… האבן הזו היא בעצם חברייך, שדרך ההתמודדות שלהם עם המקרה - שונה משלך. זה מפריע לך מצד אחד, אולם מצד שני, את גם לא מצליחה להתעלם ממנה. האבן כ"כ גדולה שקשה להזיז אותה, לסלק אותה מהדרך. היא עדיין ממשיכה להפריע…

אני רוצה לנסות ולעזור לך להזיז ביחד את האבן הזו, שלפחות תוכלי להמשיך ללכת בשביל הזהב בו בחרת ללכת:
את בעצם שואלת שאלה כ"כ חשובה: מצד אחד יש זכות בחירה, אולם מצד שני נראה לכאורה שהיא נמנעת מאיתנו ע"י אותם נסיונות קשים שהקב"ה נותן לנו, וההתמודדות איתם לכאורה בלתי אפשרית!

בגמרא כתוב: "אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו: "רבש"ע טפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני", ואילו רשע או צדיק לא קאמר (=לא אמר), כדר´ חנינא, דא"ר חנינא: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר (דברים י) ועתה ישראל מה ה´ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו´" (מסכת נידה ט"ז ע"ב)
כלומר, הנתונים הבסיסיים ניתנים לאדם ללא בחירה – לאיזה משפחה יוולד, עשיר או עני, גיבור או חלש, יפה או מכוער… אולם יראת השמיים – הינה בחירתו של האדם. אמנם הקב"ה יודע בסופו של דבר מה תהיה הבחירה של האדם – האם יקיים מצוות או לא, האם יאמין בה' באמונה תמימה או לא, אולם הקב"ה לא גוזר זאת עליו.
ועכשיו תישאל השאלה – "הרי הקב"ה יודע מה אנחנו נבחר, אז איך יש לנו בחירה?!" – אלא, השכל האנושי שלנו לא מצליח לתפוס כלל וכלל מהו באמת הקב"ה ויכולותיו, ואף אם אנו משווים את יכולותיו ליכולותינו – זה עדיין לא דומה ליכולותיו האמיתיות. לכן ברגע שמשווים את הידיעה של הקב"ה לידיעה של השכל האנושי - קשה לנו להבין את המושג "זכות הבחירה" – מדוע היא ניתנת אם הקב"ה יודע הכל.
אולם אם ננסה להתנתק לרגע מהמוח האנושי, וננסה לקלוט זאת במימד שונה, נבין כי נושא ה"זמן" אצל הקב"ה לא קיים, ואצלו אין עבר-הווה-עתיד, אולי נוכל קצת יותר להבין מהי ידיעתו של הקב"ה.
דמייני לעצמך אמא שהילד שלה מאד אוהב ממתקים, היא שואלת אותו מה הוא מעדיף – שוקולד (שיעשה לו חורים בשיניים), או סנדוויץ' (שיוסיף לו לבריאות). כמובן שהיא יודעת שהוא יעדיף את השוקולד… היא נתנה לו את זכות הבחירה, והילד יכל לבחור בעצמו מבין 2 האפשרויות, אולם האמא, ממבט מלמעלה, יכולה לצפות מראש מה הילד שלה יבחר לעשות!
אולי כך אפשר להבין קצת יותר מהי בעצם 'ידיעתו' של הקב"ה מול זכות הבחירה שלנו…

נוסף לכך, חשוב לי להזכיר שכל מה שהקב"ה עושה בעולם – הינו מחושב ובעל מטרה מסויימת. לעיתים הקב"ה נותן לנו ייסורים, נסיונות ודברים לא נעימים ועלינו ללמוד כיצד להתמודד איתם בצורה הטובה והנכונה ביותר.
המשנה אומרת "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה". כשלאדם קורה משהו טוב – קל לו מאד להודות לה' ולומר תודה. המשנה מלמדת אותנו שגם כשקשה לאדם וקורה לו דבר "רע" – גם אז הוא צריך ללמוד להודות עליו! ואיך ניתן לעשות זאת – ע"י ההבנה והשינון התמידי שכל מה שהקב"ה עושה – לטובה הוא עושה! אין דבר בעולם שהקב"ה עושה "סתם" או על מנת להזיק ח"ו, אלא הכל מחושב וחלק מתמונה ענקית של אלפי השנים שהקב"ה מנהל את העולם בצורה מופלאה כזו. אם נבין שהצרות האישיות שלנו תורמות בדרך כלשהי למהלך הכללי בו הקב"ה מנהל את העולם ומקדם אותו – נוכל לשמוח גם על הרעה. זה מתחיל בדברים קטנים, כמו לפספס אוטובוס, ונגמר בדברים הגדולים – כמו ידיד שנפטר…

כעת אני רוצה לקשר את שני הדברים.
אני מקווה שעכשיו קל יותר לתפוס את המושג "בחירה חופשית", ולהבין שכשהקב"ה עושה משהו – יש לזה סיבה אמיתית וגם זה לטובה.
המשוואה אומרת שרע = לטובה. לכן גם מוות = לטובה. אם נאמין בלב שלם שהקב"ה החליט שהגיע זמנו של הבחור הצעיר והמקסים להחזיר את נשמתו לבורא עולם מתוך סיבה מוצדקת מספיק, שטובתה היא הן לבחור עצמו, הן לסביבה הסובבת אותו והן ליקום כולו, יהיה לנו קל יותר להתמודד ולקבל באהבה את הגזרה.

כתבת לי שהקב"ה יודע מראש שהפטירה תגרום להם לא להאמין בו, אם כן מדוע הקב"ה מביא להם נסיון שיביא אותם לידי כשלון?
מקודם הבנו שאכן הקב"ה יודע מראש מה יקרה, אולם זכות הבחירה ב"יראת שמיים" תלויה בחברים עצמם!
לחברים עדיין קשה לקבל באהבה את הגזרה המרה, וכרגע ההתמודדות שלהם, הרגשות שלהם, מתבטאים בצורה של כעס והפניית אצבע מאשימה. אולם זהו תהליך ואני מאחלת להם שבע"ה הם ישנו את דעתם.
יחד עם זאת, הבחירה אם להאמין בה' או לא להאמין – עדיין בידם. כהוכחה שהבחירה בידם - הסתכלי על עצמך! את בדיוק מאותה מסגרת לימודית, היית בקשר עם הידיד בדיוק כמותם, ובכל זאת את ממשיכה להאמין ולבטוח בה', להבין שהכל קורה לטובה ולהאמין שבוודאי טוב לו עכשיו!
ואם את יכולה לעשות זאת, הלא גם הם יכולים, לא כן?:)

יקירתי, מכל נסיון שהקב"ה מביא לנו אפשר ליפול, אבל אפשר גם לצמוח. צריך לדעת, שכאשר הקב"ה מחליט להביא לנו נסיון כלשהו איתו אנחנו אמורים להתמודד, זה רק מראה כמה אנחנו חזקים ויכולים לעמוד בו, כיוון שהקב"ה לא נותן לאדם נסיון שהוא לא יוכל לעמוד בו!!!


אם את רוצה עוד חומר על זכות הבחירה:
https://www.kipa.co.il/ask/show/140588

ותמיד תוכלי ליצור איתנו קשר, לשאול עוד שאלות ולברר עוד תשובות בקו הטלפון שלנו
1-599-5000-54 בין השעות 21:00-01:00 (ימים א'-ה).

מי יתן ובעזרת השם תקבלו את וחברייך כוחות להתמודד עם הנסיון
ותלמדו לקבל גם אותו באהבה,

המון הצלחה,
רחלי.
evrachel@gmail.com