חניך שלי מדרדר

שלום לך מדריכה יקרה.
תוך כדי קריאת השאלה שלך ממש היה לי כיף לגלות שיש מדריכים כאלה טובים, שאיכפת להם מהחניכים לא פחות משאכפת להם מעצם. המסירות שלך לחניכים היא לא משהו ברור מאליו ואני מעריך אותך על כך מאוד מאוד. הסיפור האישי שסיפרת על עצמך ועל התהליך אותו את עברת וחווית לפני כמה שנים באמת יעזור לך להבין את המצב של החניך שלך ולהיכנס לפרופורציות וזה ממש חשוב. ללמוד מהנסיון של עצמך ולדעת להשליך אותו על אחרים זה תכונה חשובה ויקרה.

המצב של החניך שלך לפי התיאורים שלך הוא רגיש מאוד. הוא בתחילת גיל ההתבגרות, הרבה כוחות משתוללים בגוף שלו, חיוביים ושליליים. התחושה שאני כבר גדול ואדון לעצמי מול האמת המרה שהוא עדיין לא. וקשה לו, ולכל מתבגר ממוצע, להבין ולהכיל את המצב המורכב הזה ויותר מזה קשה לו ולכוון את עצמו בצורה נכונה. קחי את סך כל המורכבויות האלה, ותוסיפי עוד גורמים משתנים מהבית ומהסביבה ותקבלי נער מתבגר עם קשיים, חניך שלך.

בתהליך שכזה, חשוב מאוד להבין אותו בראש ובראשונה, לדעת מה מניע אותו, מתוך מה הוא פועל ומה דוחף אותו להיות מה שהוא בתקופה הזו של החיים שלו. צריך להבין עוד שני דברים חשובים: בתהליך ההתבגרות הנער בעצם מסגל לעצמו חיים בוגרים על בסיס החינוך וסביבה אותם קיבל ורכש עד היום. תהליך זה נקרא גיבוש זהות עצמית. ולכן חשוב מאוד לדעת שאם אנחנו רוצים לנסות ולהשפיע - זה הזמן. דבר שני שצריך להבין ולדעת שבסוף יום ואחרי הכל, "רצונו של אדם זה כבודו" ומה שהוא יחליט אנחנו חייבים לכבדו ולהכיר בהחלטותיו הבוגרות (אולי לא בשלב הזה, אבל בהחלט בהמשך).

לעניינו, החניך שלך נמצא במצב רגיש ומורכב. את זה כבר הבנו, ולכן אם תשאלי אותי אומר לך "לטפל בו" בהתאם. ברגישות ובעדינות. באיטיות ובסבלנות. להשקיע הרבה מאמץ אבל בטיפין טיפין. הייתי רוצה שתאמצי לתהליך שתי משפטים חשובים שיהיו נר לרגלייך: משפט ראשון "המים החוצבים בסלע-לא מכח הנפילה אלא מכח ההתמדה" ומשפט שני "מים שקטים-מחלחלים עמוק".

העבודה שלך צריכה להיעשות באיטיות, לאט ובשקט. עיקר העבודה והמאמץ צריכים להיות בשתי מישורים, כבוד ודיבור. דברי איתו, אפילו שהקשר לא משהו, תגרמי לו לדבר, להוציא תסכולים וקשיים. תשמעי אותו מה יש לו להגיד על החיים, תנסי לברר איתו מה באמת מפריע לו בחיים, מה קשה לו. חס וחלילה אל תתני עצות ואל תתימרי לפתור בעיות. אנחנו לא פיות שמפזרות אבקות והכל נעלם. פשוט להקשיב, לשמוע, לשתף אותו בסיפורים שלך, בהתמודדויות שלך. בסיפור חיים שלך. מתוך נסיון ולא מתוך הטפה. שיחה ועוד שיחה. מילה ועוד משפט. ועוד סיפור ועוד מילה ועוד שיתוף ועוד ועוד ועוד... ככה יווצר קשר של שיתוף. ומתוך זה תוכלי להשפיע. רק ממקום של קשר עמוק תוכלי לתת לו משהו. רק מתוך שיתוף תוכלי לעזור לו בגיבוש אישיות טובה יותר.

וכמובן שהכל צריך להיעשות מתוך אהבה וכבוד. לא לבקר, ולא להטיף. לא להוכיח ולא דחוק לפינות. בלי וויכוחים ובלי מריבות. שווים בני שווים. את והוא באותה סירה. לתת תחושה שאת איתו, שאת מבינה, שאת מבינה את הכאב והקושי. שהוא ירגיש שאת מכבדת אותו ואת החלטותיו, שהוא זכאי לדעה אישית ולחשיבה עצמאית. לכבד!

הדרך שאני מציע היא ארוכה, אבל שכרה בצידה. אנחנו צריכים להבין שאין משפטי קסם והאנושות עדיין לא מצאה את הנוסחה לחינוך אינסטנט. צריך לעבוד בסבלנות, בהתמדה. טיפה ועוד טיפה, מתוך אהבה וכבוד. מתוך רצון אמיתי לטובת החניך.

ומובטחים אנו ש"הבא להיטהר-מסייעין בידו מין השמים" ובעזרת ה´ תצליחי בפועלך מתוך אמונה בחניך ומתוך אמונה בבורא עולם שמכוון ומנהיג את עולמו בחסד ובאמת ורוצה בטובת בניו ובנותיו.

בברכת הצלחה
אריק.

אשמח לשמוע על התקדמות...
ofarik@gmail.com