שאלה
בס"ד
שלום וברכה כבוד הרב!
יש לי כל מיני שאיפות שאני רוצה להגיע אליהם בחיי בעז"ה.
כגון: להיות זמרת, שחקנית, רקדנית וכדו'.
אני טובה בדברים אלו- ומרגישה שאני יכולה להגיע לזה (בעז"ה)-
אך אני חושבת שלא אוכל, בגלל היותי דתיה.
אין בי אחוז אחד של רצון להתנתק מהדת (חססס"ו)
ואני שלמה עם דעתי ומאמינה בקב"ה באמונה שלמה!!
אך אני יכולה לטפח צד אחד בלי לפגוע בשני?
אני יודעת שאפשר לעשות זאת גם בציבורנו-
אך זה לא אותו דבר...
אני לא רוצה את זה בשביל הכבוד (חס"ו) אלא בשביל הסיפוק העצמי שלי וההנאה מהדבר.
איך להתייחס לזה?
בכבוד ובתודה-
רות.
נ.ב- זה לא רצון זמני חולף, הרצון הזה נובע בי עוד מגיל צעיר מאוד..
תשובה
הרצון שלך להביא לידי ביטוי את הכשרונות שלך הוא רצון טוב. הקב"ה נתן לכל אחד מאיתנו כשרונות ואנחנו מצווים לעבוד אותו לפי הכוחות שלנו. הריקוד, השירה והמשחק הם כלים חשובים בעבודת ה'. דרכם את יכולה לחולל פלאים (תרתי משמע)- את יכולה לייצר עולם שבו הצופים והתלמידים שלך יתקרבו מאד לעולמם הרוחני, דרך הכשרונות שלך.
כמובן ששמירת המצוות מגבילה מאד את הלימודים שצריכים להתנהל על פי כללי הצניעות, ובעיקר מדובר על הפרדת המינים גם בלימוד וגם בזמן הופעות. אבל אל תאמרי אי אפשר. אפשר להתקדם על פי ההלכה גם בזה.