חינוך מעורב/נפרד

הנושא שאתה מעלה הוא מאד מאתגר, כל בחור בגיל הזה, אבל גם מבוגרים יותר.
השאיפה שלנו לקדושה , היא שאיפה שהיא בבסיס החיים היהודיים מכח הציווי של הקב"ה "קדושים תהיו". יחד עם זאת , הדרך אל הקדושה היא ארוכה ורצופה נסיונות לא קלים, כפי שמפרט בעל ה"מסילת ישרים", לפי סולמו המפורסם של ר' פנחס בן יאיר.
בדבריך יש כמה הנחות, שאינן בהכרח מוסכמות: "האידיאל - אין קשר עם בנות מלבד חתונה"- זה נכון אבל לא לגמרי. לרוב הבנים יש אחיות, דודות, ושאר קרובות משפחה, העולם הוא לא רק בנים. כך שיש איזשהו קשר ויש חיבור עם בנות. נכון, זה לא קשר חברי , רגשי וכד' כמו עם בת אחרת, אבל בכל אופן אין זרות מוחלטת. "שיהיה פשוט זורם כמו בחינוך המעורב" - ממש לא נכון. בחינוך המעורב הכל פשוט וזורם? עד כמה שכולנו יודעים, בחינוך החילוני, יש לא פחות יצר הרע בנושא הזה אלא הרבה הרבה יותר. יותר מקרים של התנהגות לא הולמת שמגיעה לאלימות מינית וכד' דוקא במקוםם שלכא' הכל פשוט וזורם!!
אז איך בכל זאת שומרים על צניעות אבל בבריאות נפשית , ולא כמו שתיארת בשאלה?
אני חושב שהעיקר הוא ההבנה העקרונית.
אתה יוצא מהנחה האומרת שכדי להצליח לקיים קשר טוב בין בנים לבנות, צריך להכיר יותר אחד את השני, ואילו הדוגלים בהפרדה טוענים שההיפך הוא הנכון. ככל שבן יגדל בחברה של בנים, הוא יפתח את תכונותיו הגבריות יותר טוב, ללא הרצון והצורך המתפתח למצוא חן או להרשים את הבנות, וזה רק לטובתו. יותר מאוחר כשירצה לקשור קשר אמיתי עם בת זוגו, או כשכבוגר הוא יחיה בחברה שיש בה גברים ונשים, הוא יהיה מעוצב בצורה ברורה יותר.
אדם צריך להתחנך לשלוט ברצונותיו, בכוחותיו, וגם ביצריו, קל יותר לעשות זאת כשמנטרלים לצורך החינוך הזה את הנסיונות שיכולים להקשות.
לדוג' - תאר לך שבגיל 15 היית נדרש לדאוג לפרנסתך. פעם זה היה מאד מובן מאליו. אבל היום אנחנו מנסים לדאוג שגיל העשרה, שבו היכולת השכלית של הלמידה היא במיטבה, בחור יוכל יותר להשקיע בלימודים. לו היה צריך לדאוג לפרנסה זהה כמעט בהכרח היה על חשבון הלימודים.
האם זה טוב? ניתן לראות את הקושי של הרבה אנשים שגדלים כמפונקים, ואח"כ קשה להם לבל אחריות ועול בחיים, ואני יכול גם לשמוע קולות האומרים , תן לנער להתמודד עם החיים הקשים, כך הוא יתבגר יותר טוב.
אני בכל זאת חושב , ששווה ל"הפסיד" את ההתבגרות הקשה והמחשלת, ולהשקיע את הכח ביכולת הלימודית ובבניית האישיות הנפשית והרוחנית, ורק בשלב יותר מאוחר לצאת עם הבגרות (לא התעודה) לחיים עם כוחות מלאים יותר.
נחזור לנושא -
כמובן שאם בחברה הגברית הזו ידברו כל היום על בנות, כמה שהן נוראות או כמה שהן מגלמות את היצר הרע וכד' - זו תהיה טעות חינוכית נוראה, כי היצר אינו אצל האחר/ת אלא בי, בתוכי. מי שאינו מבין זאת, גורם באמת לכך שתהיה רתיעה במפגש בין בנים לבנות, גם באקראי ברחוב. זה לא צריך להיות. אדרבא, המפגש צריך להיות מכבד ומעריך, דוקא בגלל השונות שהיא מודגשת ביותר בגיל הזה.
זה גם לא מחייב התעלמות מוחלטת מבנות, אלא שמירה על מסגרת , ולשם כך יש מערכות חינוך בבית , בישיבות ובאולפנות, ויש בעיקר את ההלכות של צניעות הן לגבי הסתכלות ונגיעה , דבור ועבודה עם בנות.
מבוכה היא לא דבר רע. אני נבוך כשאני נפגש עם אדם חשוב, גדול בתורה או בעל עוצמה אחרת לא בגלל שאני מזלזל בו אלא מפני שאני מכבד אותו. אבל מבוכה שגורמת לפחד, לכך שאברח ממפגש, בודאי שאינה טובה.
לשם כך אדם מתבגר, לא ביום ולא ביומיים, לומד לדרג עדיפויות וערכים, עומד בנסיונות , ומשתדל להצליח במבחני החיים, ואם יש לו הדרכה וליווי חינוכי טוב - הוא גם יצליח .
אני מקוה שמתוך הדברים הבנת את העיקרון.
בהצלחה גדולה.