חזרה בשאלה - כל מה שהיה - לא היה אמיתי?

אהלן אחי!

כואב לי לשמוע על חברים שלך ועל הריחוק שלהם מתורה ומצוות. אני מקווה שכולנו עוד נזכה לשוב בתשובה שלימה אל אור ה´ ואל טובו.
ישנה גמרא במסכת ברכות המתארת ´חזרה בשאלה´ של אדם גדול. יוחנן כהן גדול שהיה כהן במשך שמונים שנה (!!!) ולבסוף, בערוב ימיו נהיה צדוקי. איך קורה דבר כזה?! אדם שמשרת בקדושה ובטהרה במשך כל כך הרבה זמן והוא כהן לאל עליון, הולך ועוזב את הכל?! איך מגיבים העם למצב שכזה? ו "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי הקיר"? מי יכול למלא את חסרונו של האדם הגדול הזה שעתה נפקד מקומו? איך יתכן שהתורה שלמד ולימד וכל המצוות שקיים לא הגנו עליו ולא מנעו אותו מלצעוד בדרך השקר? אלו שאלות קשות באמת שנוקבות עד תהום הנשמה.

מעשים והשפעתם

על כל פנים, חשוב לדעת שמעשיו ופועלו של יוחנן כהן גדול לא נמחקו בעקבות זה שנהיה צדוקי. ישנה משנה במסכת מעשר שני (פ"ה משנה ט"ו) בה מובאות תקנות של יוחנן כהן גדול. התקנות הללו נעשו מתוך צדקות גדולה ורצון להישיר את דרכם של עם ישראל ולתקנם ככל האפשר. תקנות אלה נתקבלו והן רלוונטיות עד היום!!!
מדברי המשנה והמפרשים רואים שלא רק שיוחנן היה צדיק אמיתי לפני שנהפך לצדוקי, אלא שכל מה שפעל ועשה באותו זמן של צדיקות נשמר ונתקבל בעם ישראל! הכל אמת ויציב! אם כן, מכאן ברור שכל מצווה וכל פיסת לימוד שחבריך למדו היא אמיתית וזוהי זכות שעומדת לימינם. גם צדקותם והתמדתם באו ממקום אמיתי וטהור, כפי שאתה מעיד.
שאלת מדוע זכות התורה לא הצילה אותו מעוון. ראשית כל, איננו יודעים במה תועיל לו הזכות הזו, אולי היא תועיל לו לבריאות, אולי להצלחה כלכלית וכד´. אולי זכות זו היא באמת הדבר שיחזיר אותו בסופו של דבר לחיק התורה. איננו יודעים. מה שאנו כן יודעים היא ההבטחה של שכר בקיום המצוות שאנו אומרים כל יום בקריאת שמע "והיה אם שמוע תשמעו...” לכן ברור שכל מה שחבריך עשו או למדו או פעלו בקדושה – לא חוזר ריקם.
אמנם, עדין קשה להבין מדוע המצווה והתורה לא הגנו על האדם שלא יפול. כפי שאמרתי לעיל, זוהי שאלה קשה באמת.

בחירה

בכדי לנסות ולהבין, נראה לי שצריך לשנן שוב ושוב את דברי הרמב"ם בהלכות תשובה - “רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו, הוא שכתוב בתורה הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, כלומר הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה הענין שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו...” (הל´ תשובה פרק ה´ הלכה א´)
הדברים האלה הם כל כך אמיתיים בעיניי – הנה גם חברים שלי מהישיבה שהיו רציניים מאד חזרו בשאלה, וכשאני מנסה להסביר לעצמי את העניין, לא נותר לי אלא לפנות לדברי הרמב"ם שזועקים - זה הכל בחירה!
האדם בוחר את דרכו בחיים ואף גורם שבעולם ואפילו הקב"ה בעצמו, לא יכריע עבורו מה תהיה דרכו בחיים. וכבר נאמר בגמרא במגילה (דף כה עמוד א) - “הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". אומר שם רש"י שהקב"ה יכול להכניע את לבבנו אם רצונו בכך - “הנה כחומר ביד היוצר...” - אך הוא אינו רוצה!!! הוא רוצה שנחליט לבד! שאחרי הכל נעמוד מול האמת והשקר, ונבחר באמת, שנבחין בין טוב לרע ונרוץ אחרי הטוב!
לפיכך, גם אם אדם עשה את כל המצוות שבעולם, אך החליט שהוא רוצה לעבור עבירה, שום דבר לא יכול לעמוד נגד הרצון שלו!!!

הגברת טוב

אחרי כל זה, מה אנחנו יכולים ללמוד ממקרים עצובים שכאלה, כשחברים שלנו חוזרים בשאלה?
נחזור לסיפור של יוחנן כהן גדול. המסקנה שהגמרא מגיעה אליה בעקבות הסיפור היא "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". זהו המסר שאנו יכולים לקחת איתנו. היצר הרע איננו שוקט על שמריו, ולכן גם אנו איננו יכולים לשקוט על שמרינו. עד היום האחרון שלנו על פני האדמה, היצר המנוול הזה ינסה להכשיל אותנו, ואנו נאלץ להילחם כנגדו מלחמה שערה. אמנם, קשה לחיות כשכל הזמן נושף בערפי היצר הרע וסכנת נפילה מתמדת. אי אפשר לחשוב בבהירות כשפחד משתק אוחז בי כל העת. אז מה עושים?
מגבירים את הטוב.
נוהגים לומר בדרך משל את דברי הגמרא - “כיון דטריד למפלט, לא בלע". כלי העסוק בפליטת האוכל שבתוכו, אינו בולע אוכל חדש. והנמשל הוא כמובן עלינו – אנו לא מפחדים! אנו עושים טוב כל הזמן. איננו מפסיקים לרגע לעשות טוב משום שיש לנו ידיעה ברורה שאם נפסיק, אולי היצר יתקוף. אז אנחנו מתעסקים בהגברת והאדרת הטוב כל רגע ורגע. עוד לימוד ועוד מצווה ועוד חסד ועוד משנה ועוד פרק תנ"ך ועוד התנדבות. כל הזמן להפציץ בטוב אינסופי. וכשנהיה עסוקים כל הזמן בפליטת טוב, לא יהיה לנו זמן לבלוע את הרע. זוהי הבחירה שלנו. אנו בוחרים בטוב. איננו מפחדים מנפילה כל עוד אנו עסוקים בטוב. הפחד הוא רלוונטי רק כשאנו בחוסר מעש. מצאתי גם קטע יפה ב"ספר המשלים" (ספר שכתב ר´ יוסף ב"ר אברהם ג´יקטיליא שהיה מקובל ופייטן) שממחיש עניין זה - "...כמו שהשדה שאינה נחרשת ולא נעבדת ולא נזרעת היא מעלה קוצים וקמשונים ואינה עושה תבואה, כך כשאדם עומד בטל, יצרו הרע חושב מחשבות רעות ומצמיח בלב כמה עצות קשות וכמה מיני עבירות, כדמיון קוצים וקמשונים, פעמים מחשב לגנוב ופעמים מחשב לרצוח ופעמים לגזול ופעמים לעשוק, ועל זה אמרו חז"ל (כתובות נט:) הבטלה מביאה לידי שיעמום, פירוש לידי זימה.”

נפילה...

עניין אחרון שרציתי לגעת בו הוא נפילות. כולנו נופלים מתישהו. אפילו אין בזה משום פתיחת פה לשטן משום שהטבע החומרי שלנו הוא גורם לנו ליפול. זהו דבר צפוי וטבעי. על כן, גם אם אנו עסוקים כל הזמן בעשייה מתמדת של טוב, תמיד יבוא איזה רגע של נפילה.
השאלה היא איך מתמודדים איתה.
הקדוש ברוך הוא לא נתן את תורתו למלאכי השרת, הוא נתו אותה לנו, יילודי אישה, קרוצי חומר. הקב"ה אינו מצפה מאיתנו שלא ניפול. הוא מצפה מאיתנו לקום אחרי שנפלנו. אדם צדיק אינו נמדד בכך שנפל מעט פעמים, אלא בכך שלמרות שנפל, בסוף הוא קם!!! ועל זה נאמר "שבע ייפול צדיק וקם", שאף על פי שנפל שבע פעמים – תמיד קם.
גם באמונה יכולות להיות לנו נפילות. הרב שלי פעם אמר שאמונה היא כמו גלי ים. יש ימים של גאות ויש ימים של שפל. ימי הגאות הם הימים הטובים שלנו בהם הכל נראה כל כך ברור ופשוט, ה´ הוא האלוקים ואין עוד מלבדו. ימי השפל כמובן הם הימים של הספקות הקשים, הבירורים הנוקבים וחוסר הוודאות האמונית. וכמו גלי ים אנו עולים ויורדים, מתקרבים ומתרחקים, אבל בסוף אנו תמיד חוזרים ונושקים לאותו חוף מבטחים של אור ה´. כשלאדם יש ספקות באמונה, אין זה אומר שהוא משליך את כל מה שלמד והאמין בו מאחוריו, אלא הוא מברר, בודק ומזכך את אמונתו. לכן, גם בימים האלה, אין לנו ממה לחשוש. יש לעסוק בבירור שורשי אמונה במרץ ובשמחה.

עוד מילה

ועוד מילה אחת קטנה – תתפלל על חברים שלך. אין סיבה להכריז עליהם כאבודים חלילה. הם עדין בני אברהם יצחק ויעקב ועוד יש להם נשמה גדולה ועתיד גדול. אז תתפלל עליהם שישובו, שייראו את הטוב שבתורה ובמצוות ושישכילו להבין את עמקי סודותיה.

"אחת שאלתי מאת ה´ אותה אבקש, שבתי בבית ה´ כל ימי חיי לחזות בנועם ה´ ולבקר בהיכלו"

כל טוב,
יהודה.

נ.ב. אני מקווה שהדברים קצת עזרו. אם רצונך בכך, אני אשמח להמשיך לשוחח או לשמוע את תגובותיך.judajo84@gmail.com