שאל את הרב

חוקי התורה ממתו תורה ואילך

הרב יובל שרלו הרב יובל שרלו 19/08/12 12:58 א באלול התשעב

שאלה

השאלה תחילתה בענין פרטי אך סופה היא כללית ביותר.

א. לגבי וידוי מעשרות כתב החזון איש שהיום לא ניתן לקיים את המצוה ואחת הסיבות "שאין אנו בטוחים שלא עברנו בכל השנים על אחד מהדברים המעכבים את הוידוי, והרוב אינם מן המדקדקים ואינם ראויים להתוודות". ואני תוהה האם בני ישראל שהתנחלו בארץ ואחריהם אנשי בית ראשון היו מהמדקדקים?

ב. ומכאן לכללץ יש במחקר המקרא גישות שמצוות התורה הם מעין הצהרת כוונות אך התנהגות על פי חוקי התורה התחילה רק מתקופת עזרא ואילך. מיני הוכחות מביאים לגישה זו. לדוגמה "משפט הבנות" בענין אמה עבריה או "משפט הבכורה" מעבר לקבלת שני שליש בירושה שהיה ידוע ברחבי מזרח התיכון למרות שלא פורט בתורה. והשאלה שלי האם דברי הרמב"ם בהקדמתו למשנה תורה שמשה קיבל תורה שבכתב ועמה תורה שבעל פה אכן פותרים את כל הבעיות?

ג. לדוגמה איסור מלאכה בשבת כיון שיש חילוקי דעות במסכת שבת לענין כמה מלאכות לפי דברי הרמב"ם בהקדמתו למשנה הם לא חלק מהדברים שנאמרו למשה "מפי השמועה" (כ- 150 פעם במשנה תורה ומספר ספור של הלכות למשה מסיני) א"כ אם איסור מלאכה לא היה מורכב מל"ט אבות מלאכה שהתגבשו רק בתקופת התנאים, האם הוא היה רשימה סגורה של אסור ומותר? שבת זו רק דוגמה והשאלה כללית מה היתה רמת הישום של החוקים בחיי היום יום?

מה דעתך?

תשובה

שלום וברכה

א. סברא מעין זו של החזון אי"ש זצ"ל עולה פעמים רבות בדברי הפוסקים, ואפילו בדברי ראשונים (כמו רבי חיים בתוס' בכתובות קי ע"ב לגבי העליה לארץ ישראל). בדרך כלל, אין סברא זו עומדת לעצמה, אלא היא "חזי לאיצטרופי", שכן לא ניתנה תורה למלאכי השרת, ואנו צריכים לקיים את התורה לפי כוחנו ויכולתנו. סביר להניח כי גם החזון אי"ש לא היה מבסס את פסקו על סברא זו לו היה סבור שוידוי מעשרות בזמן הזה הוא דאורייתא.
ב. איני מבין עד תום את טענת המחקר ואת ההוכחות שהמחקר מביא לדבריו, ואני בספק אם יש כאלה בכלל. אנחנו מנסים לשחזר דברים שאין לנו עדות ממקור ראשוני על כך, ועל כן כל מה שנאמר בתחום זה הוא ספקולציה. לעתים התורה עצמה מפנה למקורות שמחוץ לה ("כמשפט הבנות"; "ככל הגויים אשר סביבותיי"), אך לרוב התורה היא ייחודית, ומהמקורות המועטים שיש בה אנו רואים הן את העובדה שהיא אינה הצהרת כוונות בלבד אלא דברי ביצוע ממשיים, ומאידך גיסא יש סתירות רבות בין פשט התורה ובין מה שכתוב לגבי קיומה בסיפורי הנביאים וכדו'. אני מאמין כי אין סיבה אחת הפותרת את השאלות כולן: לעתים מדובר במסורת בתורה שבעל פה שלא כתובה בתורה וכך נהגו מיום מתן תורה; לעתים מדובר בדרשות התורה, שלא נדרשו על ידי משה רבינו כפי שהאגדה מספרת על משה רבינו ש"לא הבין" את דרשות רבי עקיבא, ועוד ועוד.
ג. הדבר נכון גם לגבי מלאכת שבת. השאלה כיצד התגבשה הרשימה של המלאכות האסורות היא שאלה שלאף אחד לא תהיה תשובה עליה לעולם, שכן אין לנו כלי ראשוני שמתעד את התורה שבעל פה מימי מתן תורה ועד לתחילת כתיבת מדרשי ההלכה. סביר אפוא להניח כי מדובר בתהליך ארוך, שיסודו באיסור מלאכה שבואר למשה רבינו בהר סיני ואחריתו בדברי התנאים שגיבשו את הרשימה המדויקת, ואת ההגדרות השונות וכדו'. לא זו בלבד, אלא שפעמים רבות כתבתי על ההלכה הנבואית, שבאופייה הייתה שונה (כפי שעולה מדברי הנביא ישעיהו (לדוגמה) "אם תשיב משבת רגלך...", ומדברי נביאים אחרים שהעמידו במוקד השבת את איסור ההוצאה דווקא), ועוד ועוד. לאמור: מדובר בכיוון כללי שניתן בתורה שבכתב, עם הגדרות מסוימות שניתנו בתורה שבעל פה, ועם כלים ללמוד בי"ג מידות ובמידות נוספות מתוך התורה שבעל פה הלכות נוספות, ובדרכי גיבוש של התורה שבעל פה עד לרשימות סופיות כפי שהן מוכרות בגמרא – זו נראית לי הדרך הפשוטה ביותר לסבור מה אכן התרחש בשלשלת מסירת התורה.

כל טוב

כתבות נוספות