חוקי התורה ממתו תורה ואילך

שלום וברכה

א. סברא מעין זו של החזון אי"ש זצ"ל עולה פעמים רבות בדברי הפוסקים, ואפילו בדברי ראשונים (כמו רבי חיים בתוס' בכתובות קי ע"ב לגבי העליה לארץ ישראל). בדרך כלל, אין סברא זו עומדת לעצמה, אלא היא "חזי לאיצטרופי", שכן לא ניתנה תורה למלאכי השרת, ואנו צריכים לקיים את התורה לפי כוחנו ויכולתנו. סביר להניח כי גם החזון אי"ש לא היה מבסס את פסקו על סברא זו לו היה סבור שוידוי מעשרות בזמן הזה הוא דאורייתא.
ב. איני מבין עד תום את טענת המחקר ואת ההוכחות שהמחקר מביא לדבריו, ואני בספק אם יש כאלה בכלל. אנחנו מנסים לשחזר דברים שאין לנו עדות ממקור ראשוני על כך, ועל כן כל מה שנאמר בתחום זה הוא ספקולציה. לעתים התורה עצמה מפנה למקורות שמחוץ לה ("כמשפט הבנות"; "ככל הגויים אשר סביבותיי"), אך לרוב התורה היא ייחודית, ומהמקורות המועטים שיש בה אנו רואים הן את העובדה שהיא אינה הצהרת כוונות בלבד אלא דברי ביצוע ממשיים, ומאידך גיסא יש סתירות רבות בין פשט התורה ובין מה שכתוב לגבי קיומה בסיפורי הנביאים וכדו'. אני מאמין כי אין סיבה אחת הפותרת את השאלות כולן: לעתים מדובר במסורת בתורה שבעל פה שלא כתובה בתורה וכך נהגו מיום מתן תורה; לעתים מדובר בדרשות התורה, שלא נדרשו על ידי משה רבינו כפי שהאגדה מספרת על משה רבינו ש"לא הבין" את דרשות רבי עקיבא, ועוד ועוד.
ג. הדבר נכון גם לגבי מלאכת שבת. השאלה כיצד התגבשה הרשימה של המלאכות האסורות היא שאלה שלאף אחד לא תהיה תשובה עליה לעולם, שכן אין לנו כלי ראשוני שמתעד את התורה שבעל פה מימי מתן תורה ועד לתחילת כתיבת מדרשי ההלכה. סביר אפוא להניח כי מדובר בתהליך ארוך, שיסודו באיסור מלאכה שבואר למשה רבינו בהר סיני ואחריתו בדברי התנאים שגיבשו את הרשימה המדויקת, ואת ההגדרות השונות וכדו'. לא זו בלבד, אלא שפעמים רבות כתבתי על ההלכה הנבואית, שבאופייה הייתה שונה (כפי שעולה מדברי הנביא ישעיהו (לדוגמה) "אם תשיב משבת רגלך...", ומדברי נביאים אחרים שהעמידו במוקד השבת את איסור ההוצאה דווקא), ועוד ועוד. לאמור: מדובר בכיוון כללי שניתן בתורה שבכתב, עם הגדרות מסוימות שניתנו בתורה שבעל פה, ועם כלים ללמוד בי"ג מידות ובמידות נוספות מתוך התורה שבעל פה הלכות נוספות, ובדרכי גיבוש של התורה שבעל פה עד לרשימות סופיות כפי שהן מוכרות בגמרא – זו נראית לי הדרך הפשוטה ביותר לסבור מה אכן התרחש בשלשלת מסירת התורה.

כל טוב