שאלה
שלום רב.
קודם כל יישר כוח על עבודת הקודש שאתם עושים!! הלוואי שירבו אנשים טובים כמוכם בישראל!!
אני בשבט אחי'ה בסניף גדול הנמצא במרכז הארץ. לפני כשלושה חודשים הוציאו אנשים מהשבט שלי להדרכה. אותי הוציאו לסניף חוץ שהכרתי קודם. היו לי הרבה בעיות עם הסניף ועל אף שבאמת רציתי לתרום, מסיבות שאני מעדיפה לא לפרט החלטתי לא לצאת להדריך שם. אחרי שלא הוציאו אותי להדריך בסניף שבו גדלתי כל חי'י הי'יתי פשוט בשוק! כל הסניף הכיר אותי בתור אחת שפועלת ועושה והי'ה באמת ברור לכולם שאותי יוציאו להדרכה בסניף! הי'יתי בדיכאון הרבה זמן ולא הסכמתי לקבל את העובדה שאני לא מדריכה בסניף שאני כ"כ אוהבת... לאחר שעבר כמה זמן חשבתי שיש לי עכשיו שתי אפשרויות:
1. להמשיך עם הדיכאון והעצבות כי זה ב-א-מ-ת פגע בי.
2. לקום ולאסוף את השברים ולהמשיך הלאה עם כל הקשיים!! להיות הילדה השמחה שהייתי קודם!
בחרתי באפשרות השני'ה. הי'ה לי קשה והחלטתי שאני לא הולכת לעזוב את הסניף בגלל זה.
הצלחתי לשכנע את כל החברות שלי (ואנחנו קבוצה גדולה של בנות מדהימות שתמיד תרמו לסניף והיו מתאימות מאוד לצאת להדרכה ובגלל שאנחנו שבט מאוד גדול ואין אפשרות להוציא את כולן "נדפקנו") ללכת לסניף בשבתות ולהמשיך לפעול בסניף, לעזור לצוות ההדרכה שהם בעצם חברים שלנו ובקיצור, להיות החבר'ה הבוגרים שמרימים את הסניף.
ניסינו. באמת שניסינו.
הבעי'ה היא שכל פעם שאנחנו באות לסניף כל החניכים מסתכלים עלינו במבט של "מה אתם עושים פה בכלל??!" ופעם אחת כשבאתי אפילו חניך אחד אמר לי "לא נמאס לך להיות פה כל הזמן?! כל החיים שלך את נמצאת כאן, אז מה אם את לא מדריכה??" ופשוט כל פעם שבאתי לסניף וניסיתי לעזור ולתת מעצמי ואפילו רק להראות נוכחות, להראות שיש חבריא ב' בסניף, חזרתי הביתה בתחושה נוראית שבכלל לא רוצים אותי אז למה אני משקיעה כ"כ ומשתדלת.
ואני לא היחידה. כל החברות שלי הרגישו ככה, שלא רוצים אותנו.
אני מבינה שהחניכים לא מבינים את כל הקטע הזה של חבריא ב', כי אף פעם זה לא היה קי'ים בסניף שלנו קודם.. מי שרצה והתאים לצאת להדרכה יצא, ואצלינו בשבט היו יותר מידי חבר'ה טובים שמתאימים לצאת, ואין מה לעשות, לא כולם יכולים.
התייאשנו. באמת שהתייאשנו. אנחנו מרגישות שלא רוצים לקבל אותנו. ואנחנו משקיעות המון פשוט!! וכל פעם חוטפות סטירה בלחי מחדש! וזה כואב! כל פעם אני ח
תשובה
שואלת יקרה שלום לך!
באמת לא פשוט בכלל לעמוד פתאום מול מציאות שונה ולא רצויה. עם זאת, התפעלתי מאוד לקרוא על המאמצים הניכרים שלך להתאים את עצמך למצב ולמצוא לו פתרונות!
השאלה שלך הזכירה לי ספר שקראתי בעבר – "מי הזיז את הגבינה שלי?". זהו אינו ספר עמוק במיוחד, אבל יש לו מסר מרכזי חשוב – לאנשים רבים יש נטייה להידבק לקיים, ולעבוד ולהתקדם עם המוכר והידוע, וברגע שמשנים את המציאות סביבם הם מתקשים להתאים את עצמם לשינוי ולפעול על פיו. אולם, כדי להתקדם ולהתפתח, צריך כל הזמן להתאים את עצמך לשינויים המתרחשים כל הזמן, ובמקום להידבק לעבר, לצעוד לקראת העתיד.
חז"ל הגדירו זאת באימרה "איזהו חכם הרואה את הנולד" – החכם הוא מי שמתאמץ להבין מה עליו לעשות בעתיד בהתאם למציאות המשתנה שסביבו, ואינו נאחז בעבר בכל כוחו ומתעקש להישאר בו ולהשאיר אותו כפי שהוא.
כרגע את עומדת באחד הצמתים שבהם "מישהו הזיז את הגבינה שלך", המציאות השתנתה, ואת כבר אינך מוצאת את מקומך בסניף שכה אהבת. ניסית, ובצדק, לאחוז במסגרת האהובה הזו, אך כעת כשאת נוכחת שאין שם מקומך, נראה לי שתעשי טובה גדולה לעצמך, אם תרפי מהניסיונות לדבוק בסניף, ותמשיכי הלאה למשימה החדשה והמאתגרת שמחכה לך מעבר לפינה – אם רק תפקחי עיניים ותשימי לב לקיומה (לדוגמא - יש אינספור מסגרות התנדבות המשוועות למתנדבים). את יכולה לשבת ולבכות את העובדה שהסניף שהיה ביתך, כבר אינו כזה, אבל את יכולה, כמו שאמרת בצדק, להמשיך הלאה ולמצוא לעצמך דברים טובים חשובים לעשות. גם עם כעת אין לך שותפים במהלך הזה, מן הסתם יצטרפו אליך עם הזמן כשיראו את האנרגטיות שלך, ואת ההצלחה שלך במעשיך. אני בטוחה שתצליחי היטב בכל משימה ומסגרת שתבחרי, ותדעי להתאים את עצמך בצורה טובה למציאות החדשה!
אז...שיהיה בתאבון עם הגבינה החדשה והטעימה יותר!
שפרה
shiframish@gmail.com