חברות שלי בבית חולים, ועצוב לי

בס"ד

שלום חברה יקרה!!!

כל כך התרגשתי לקרוא את שאלתך...
לא כולם זוכים לחברה כמוך- דואגת איכפתית ורגישה לזולת.
אנו שומעים כה הרבה בסביבתנו על עיסוק חיצוני בבגדים, בכסף , במעמד, ופתאום מקבלים שאלה שעוסקת כל כולה בדאגה לאחר, באהבה אמיתית שכזו...
אשריך שזכית!!

כאב לי ממש לקרוא שכה עצוב לך.
הרגשתי צורך לחבק אותך חזק חזק, ולשאת עימך ולו במעט את מהעומס הנפשי שנקלעת אליו,
הלוואי ויכלתי לעזור קצת יותר...

אנסה דרך הנייר (או יותר נכון מסך המחשב...) לעשות ככל שאוכל...

לפני שננסה לעזור לחברותיך, נבחן ביחד את תפקידך במצב.
מדי יום אנו אומרים "מודה אני לפניך מלך חי וקיים .....רבה אמונתך"
האם חשבת פעם מהו הפירוש של "רבה אמונתך"?
הרי זה אמור להיות הפוך?! שאנו מאמינים בקב"ה ולא ההפך- שאמונתו בנו רבה!
ואחד מהפירושים הוא שברגע שה´ מעניק לנו את הנשמה בתחילת היום הריהו מכריז בכך:
"אני מאמין בכם!
אני מעניק לכם את הנשמה ליום נוסף כיוון שאני מאמין שביכולתכם למלא את המשימות, לתת, להעניק, למלא את יעודכם"
(שיניתי קצת מהנוסח, הרעיון מובא בספר "האם יש סיכוי לאהבה")

בכל נסיון שה´ מביא עלינו הריהו מכריז בכך:
אני מאמין שביכולתכם לעמוד בנסיון! אני מאמין בכוח שלכם!"

וכשאת קיבלת לידיך ניסיון כה קשה, מבלבל, מצער-
אני בטוחה שיש לך את התכונות להעניק ולתרום.
ה´ מאמין בך... אם הוא העניק לך את הנסיון סימן שהוא סומך שיש לך את הכוחות המתאימים!!


הקב"ה מעמיד אותך בנסיון קשה כעת.
אולם הוא מעניק לך גם כוחות להתמודד!!
לעלות, לשאוף, להעלות את סביבתך.
כשמגיע משבר עלינו להתחזק מבפנים ולהאמין שיש בנו את הכוחות והיכולת לעמוד בכך.


הרב סולוביציק כתב:

האדם נברא בתור שליח, עצם היצירה, הלידה, מכילה בתוכה בהכרח את דבר מינוי השליחות...את העובדה שמישהו חי בזמן מסוים, בתקופה מיוחדת ובמקום מוגדר, ולא נולד בתקופה אחרת ובנסיבות אחרות, נוכל להבין אך ורק אם נקבל את עצם הרעיון בדבר שליחותו של האדם. ההשגחה יודעת היכן וכיצד יכול הפרט היחיד על חסרונותיו וכוחות הנפש האצורים בו, לקיים את שליחותו, באילו נסיבות ותנאים ובאיזו חברה יהא בכוחו של אדם למלא את שליחותו. בורא עולם פועל בהתאם להלכה האומרת, כי לא ייתכן למנות שליח כדי לבצע תפקיד, שהוא למעלה מכוחותיו של השליח. זוהי שליחות, שאי אפשר לקיימה, והיא מחוסרת כל ערך, מאחר שאם ממנים אדם למלא שליחות, מן הראוי ליתן לו את היכולת לפעול כשליח. משום כך נברא האדם היחיד בתקופה ובמקום, שבהם יוכל לקיים את פעולתו שלם קיום שליחותו. שליחותו של הקב"ה לאדם היא בבחינת דבר שאינו קצוב בזמן- היא שליחות מתמדת. מזמן לזמן מקבל האדם תפקידים ומעשים חדשים. זוהי שליחות לכל החיים.

ניגש כעת לתפקידך מתוך תחושה של שליחות! של התמלאות כוחות למשימה!

ואם הזכרת את פורים...
נבחן את שעשתה אסתר.
אם נערוך סקר ונשאל בנות איזה תפקיד הן היו רוצות מתוך מגילת אסתר אני בטוחה שכולן היו עונות את אסתר המלכה.
יש זוהר העוטף את התפקיד- מלכה, ארמון ,משרתים, יופי.
אך האמת היא שאסתר לא רצתה כלל וכלל לכהן כמלכה.
להיכנס לארמון של גויים, לחיות כאשתו של עריץ הפכפך בתוך טומאה וחומריות.
אך אסתר הבינה שזוהי שליחותה, שברגעים אלו הקב"ה מעניק לה כוחות המיוחדים לשליחות זו, להכנס לתוך גוב האריות כדי להשפיע על המלכות לטובת עמה..

תתפללי... שבימים אלו של פורים ה´ יעזור מלמעלה וישפיע עליך כוחות למלא את השליחות שלך- להעניק לך שמחה וכוחות בשביל לשמח ולעזור לסובב אותך!

מכירה את המדרש על ר´ עקיבא שראה שועל יוצא מקודש הקודשים החרב?
ו...צחק.
משום שראה את מה שיהיה לעתיד.
הרי באותה המידה יכל לשבת ולבכות את העבר, להתחרט על החטאים, לגרום לשברון לב לנוכח המשבר,
אולם מה הוא עשה?
הסתכל קדימה, הלאה, איך נוכל להתקדם מכאן, איך נגיע לגאולה, איך יבנה בית המקדש.
וזוהי הסתכלות של יהודי מאמין!!
לא לשקוע בתוך השבר, העצבות – גם אם היא נוראית כמו חורבן בית המקדש, גם אם היא מעיקה כמו עברות חמורות כמו אלו שנעשו לפני שריפת הבית.


לא מזמן נפגעה בת שאני מכירה בתאונת דרכים.
האמיני לי שכל כך רציתי ללוות אותה בכל הטיפולים והבדיקות..
נלחצתי מכך,סבלתי בראותי את כאביה, והיה לי – כהגדרתך-עצוב...עצוב...
ויכלתי לשקוע בכך בקלות רבה, אולם מישהו אמר לי משפט חכם שעזר לי לראות אחרת את המציאות באותו הרגע- "השתמשי בכשלון כמנוף להצלחה!"
ואם נשנה קצת- השתמשי במשבר כמנוף להצלחה!
והכרחתי את עצמי להסתכל ולחשוב כיצד ניתן לעלות מהמשבר, ולהעלות אחרים..
ואז העלנו את הרעיון על גמ"ח בבית חולים, ןלשמח מאושפזים בודדים, ולחלק ספר תהילים לרפואתה ועוד..
וזה ממש עזר לי ! (ומקווה שגם לסביבה....)


וכעת לחברות...


אנורקסיה מתחילה פעמים רבות ממצוקה נפשית כלשהי.
קשיים בבית, בטחון עצמי נמוך, פרפקציוניסטיות (רצון שהדברים יהיו מושלמים)
מחסור בהערכה, קנאה באחות/חברה ועוד.
ראשית ננסה לחשוב האם יש איזשהו קושי עמו היא מתמודדת? (לפני האנורקסיה)
ואם נצליח לשפר אותו נעזור במעט גם במצב האנורקסיה.
בכל מקרה- תשומת לב מוגברת לא תזיק.
תעטפו אותה באהבה ותשומת לב, -טלפונים, צופרים מסיבת הפתעה ביום הולדתה,
ואמרות כמו "אם את לא באה לשבת אולפנא אני לא באה! זה לא שווה בלעדייך!"או כל מיני כאלו....
אהבה ותשומת לב אלו תרופות פלא אולי הן יעזרו גם כאן...

כדאי לא להתייחס למראה חיצוני שלה- לא: "רזית" "השמנת" " נראית טוב/לא טוב"

האם בחברה אצלכן מתייחסים בצורה מודגשת לפן החיצוני?
אם כן כדאי להשקיע בכך ולבקש שיחות בנושא.

האם יש יועצת המטפלת בענין?
היא תוכל להדריך אתכן יותר.
כמו כן אני מצרפת לך מספר טלפון של אנשים המתמחים בכך ותוכלי להתקשר ולבקש עצה איך לנהוג.
´שחף- קו לסיוע בנושא הפרעות אכילה´ (אנורקסיה, בולימיה וכו´)- 08-9357035

אכתוב בסוף התשובה את האימייל שלי, אם תרצי נוכל להמשיך ולהתכתב –תספרי האם זה עזר?
האם לדעתך היא באמת סובלת מחסך כלשהו? וכו´.

ולחברה השנייה...
במצב כזה צריך המון המון רגישות ועדינות.
ישנם פעמים שאנו באים לבקר חולה- ובעצם הביקור בשבילנו- אנו כל כך רוצים לעשות עבורו משהו... אך הדבר הטוב לו באמת זוהי המנוחה/ השקט.
לכן צריך לגלות המון רגישות ולנסות ולהבחין- האם החברה שלך באמת מעדיפה להיות לבד בינתים או שהיא אומרת כך ובעצם מצפה לכך שתבקרו ותשקיעו.
אם את חברה טובה שלה, חכי קצת ואז תשאלי אותה בעדינות, מה באמת היא רוצה.
גם כאן- תשובי ותאמרי "שכל הכיתה ממש מתגעגעת, ומחכה שתחזרי" או "חסרות לי השיחות איתך"- שתרגיש שאוהבים אותה ומתגעגעים וכן שגם את צריכה אותה.

אם היא מסרבת לביקורים ניתן להראות תשומת לב במכתבים, צופרים, (משלוח מנות...).

נחכה לתוצאות הבדיקות, ותוכלי לכתוב אלי ולומר האם היא מאושפזת עדיין?
האם זה משהו רציני יותר? וביחד נשקול דרכי פעולה.


נסי להעיק הרגשה של: אני כאן בשבילך אם תצטרכי, תוכלי להעזר בי בכל זמן, אך אל תרגישי לא נעים לומר לי- אני רוצה להיות לבד.

שוב יישר כח,
שנתבשר בשורות טובות, ושנזכה לשמחה שלמה ואמיתית הן בפן האישי והן בלאומי...

rachelulu@walla.com רחל.