התקדמות ורצון להשתפר...

שלום לך יקירתי!
מה שלומך?
וואו איזה מדהימה את. השאלות שלך עמוקות ומראות על בגרות. וכיף לראות את הרצון הפשוט שלך- להתקדם ולהיות טובה...
את מרגישה שאת נמצאת במעגל חוזר של- רצון להיות טובה והצלחה בזה, משבר, החלטה להתקדם ושוב משבר.
את רוצה להשתפר אך מרגישה שאין התקדמות.
אחותי, אני איתך לגמרי. אני ממש מזדהה עם מה שכתבת..
זה באמת מבאס שאתה תקוע באותה נקודה שוב ושוב. מנסה להצליח במשהו ואז שוב יש משבר ונפילה.
ואז גם הייאוש נהיה חבר טוב שלנו, מתכרבל איתנו בפוך..
אז מה אפשר לעשות? ומה הגישה הנכונה שצריכה להיות לנו- כלפי עצמנו?

אז אני אתחיל ממה שכתבת בסוף-
את כותבת שאולי הדרך שלך לא נכונה, ואולי את לא מתמידה מספיק.. יכול להיות..
לפעמים צריך לעשות חשבון נפש כזה- שיחת ´יחסינו לאן?´ עם עצמנו ולראות מה מפריע לי להצליח- אולי משהו בדרך לא נכון...
ולפעמים זה סתם עצת היצר הרע לחשוב- אולי אני לא בסדר? אולי אני לא מספיק? אולי אני צריכה יותר? אולי...
ואולי את טובה בדיוק כמו שאת.
אז צריך לשים לב שהרצון להיות טובים לא יהפוך לרצון להיות מושלמים. כי תמיד אפשר להיות ´יותר´, בכל תחום.
לכן, כשרוצים להתקדם, השלב הראשון זה להתחיל מהחיובי- לאהוב את עצמך כמו שאת, לקבל את החולשות שלך, לראות במה את כן מצליחה.

אני חושבת שאחד הדברים החשובים שצריך להבין זה שזה בסדר שיש מצבים של ירידה.
כך העולם בנוי- עליות וירידות, חושך ואור, טוב ורע, יום ולילה, הצלחה וכשלון..
אי אפשר להיות כל הזמן בהתקדמות ובהצלחה.
לפני 30 שנה בערך, חי רב בשם הרב יצחק הוטנר, הוא היה ראש ישיבה.
תלמיד שלו כתב לו שהוא לא מרגיש התקדמות. הוא מרגיש שהוא לא מצליח להיות טוב כמו שהוא רוצה להיות.
והרב כותב לו כך-
"אהובי וחביבי...
רעה חולה היא אצלנו שכאשר מתעסקים אנו בצדדי השלמות של גדולינו, הננו מטפלים בסיכום האחרון של מעלתם.
מספרים אנו על דרכי השלמות שלהם, בשעה שאנחנו מדלגים על המאבק הפנימי שהתחולל בנפשם.
הרושם שלך על גדולי ישראל מתקבל כאילו יצאו מתחת יד היוצר בקומתם ובצביונם. הכל משוחחים, מתפעלים ומרימים על נס את טהרת הלשון של בעל החפץ חיים זצ"ל, אבל מי יודע מן כל המלחמות, המאבקים, המכשולים, הנפילות והנסיגות לאחור שמצא החפץ חיים בדרך המלחמה שלו עם יצרו הרע - משל אחד מני אלף...
התוצאה מזה היא כשנער בעל רוח, בעל שאיפה, בעל תסיסה מוצא בעצמו מכשולים, נפילות, ירידות, הרי הוא דומה בעיניו כבלתי "שתול בבית השם". שלפי הדמיונות של נער זה, להיות שתול בבית השם, פירושו הוא לשבת בשלוות נפש על נאות דשא של מי מנוחות וליהנות מיצרו הטוב, כדרך שצדיקים נהנים מזיו השכינה שעטרותיהם בראשיהם במסיבת גן עדן, ולאידך גיסא, לא להיות מרוגז מסערת היצר על דרך הכתוב של "במתים חופשי" [תהילים פח,ו].
אבל דע לך, חביבי, ששורש נשמתך הוא לא השלווה של היצר הטוב, אלא דווקא מלחמתו של היצר הטוב. ומכתבך היקר והנלבב מעיד כמאה עדים כי אכן לוחם נאמן אתה בצבאותיו של היצר הטוב.
באנגלית אומרים - Lose a battle and win the war – דהיינו, הפסד קרב, ותנצח במלחמה. בודאי שהנך נכשל ועומד להיות נכשל (אין בזה משום פתיחת פה לשטן), ובכמה מערכות תיפול שדוד.
אבל אני מבטיח לך שלאחר הפסד כל מערכות תצא מן המלחמה כשזר על ראשך, והטרף החד מפרפר בין שינך....
החכם מכל אדם אומר "שבע ייפול צדיק וקם", והטיפשים חושבים כי כוונתו: אף על פי ששבע ייפול צדיק, מכול מקום הוא קם.
אבל החכמים יודעים היטיב שהכוונה היא שמהות הקימה של הצדיק היא ה"שבע הנפילות" שלו...
אהובי, הנני לוחץ אותך אל לבבי, ולוחש באוזנך, כי אילו היה מכתבך מספר לי אודות המצוות והמעשים הטובים שלך, הייתי אומר שקיבלתי ממך מכתב טוב.
עכשיו שמכתבך מספר על דבר ירידות ונפילות ומכשולים, הנני אומר שקיבלתי ממך מכתב טוב מאוד. רוחך סוערת לקראת השאיפה להיות גדול.
בבקשה ממך, אל תצייר בנפשך גדלותם של גדולי עולם שהם ויצרם הטוב בבחינת חד הוא.
לעומת זאת צייר גדלותם של גדולי עולם באותיות של מלחמה נוראה עם כל הנטיות השפלות והנמוכות.
ובזמן שהנך מרגיש בקרבך סערת היצר, דע לך שבזה אתה מתדמה אל הגדולים הרבה יותר מאשר בשעה שאתה נמצא במנוחה השלמה שאתה רוצה בה.
דווקא באותם המקומות שהנך מוצא בעצמך הירידות הכי מרובות, דווקא באותם המקומות עומד הנך להיות כלי להצטיינות של כבוד שמיים....
בהשתתפות בסבלך, בביטחון בניצחונך, בתפילה להצלחתך
יצחק הוטנר..."

רציתי לצרף לך רק חלק מהמכתב, אבל קצת נסחפתי מרוב שהתלהבתי ממנו..
בכל מקרה, הרב מנסה לומר לתלמיד שזה לא פיקשוש שהוא לא מצליח- זה בכוונה כך.
כל גדולי הרבנים לא נולדו כך, אלא עמלו והתייגעו כדי להצליח, וכן- הם גם נפלו פעמים רבות.
"שבע צדיק יפול וקם"...רק בזכות הנפילה- הם נהיו מה שהם נהיו.
חשוב לזכור גם ש´חוסר הצלחה´ לפעמים זו רק הרגשה. כי במציאות הרבה פעמים אנחנו כן מתקדמים, רק שלא תמיד אנחנו שמים לב להתקדמויות האלו.
אם תשאלי את עצמך "איפה הייתי לפני שנתיים?" יכול להיות מאוד שהתשובה תהיה: "וואי, בכלל לא ידעתי הרבה דברים שהיום אני יודעת..."
"היום אני בוגרת יותר"... וכו´. אני בטוחה שאת בעצמך תוכלי להוסיף עוד כמה התקדמויות.

וכמובן שאם אנחנו מדברים על שינוי ושיפור מידות- זה יכול לקחת שנים! וזה לא בא לייאש.
להפך, זה פשוט אומר שזה תהליך שלוקח זמן, וצריך הרבה סבלנות. ויהיו ירידות בדרך. בסדר, אנחנו לא נבהלים מזה..
כי תמיד יש עבודת המידות-להיות שמחה, או לכבד הורים, או לא לכעוס כשמישהו מכעיס אותי, להצליח להקשיב לחברה עד הסוף, להתרכז בתפילה ועוד..
והעיקר זה להבין שאת לא באמת חוזרת לאותה נקודה שהיית בה.
אם כעסת על חברה לפני כמה שבועות, ועכשיו את שוב מתמודדת עם כעס- זה לא אומר שלא התקדמת מאז.
אלא זו עבודת חיים. אנחנו תמיד במגמת עלייה,נופלים, קמים, מתקדמים וכו´.

ואחרי כל זה, אם יש משהו ספציפי שאת מתמודדת איתו (עצבות, קנאה, כעס וכו´...), את מוזמנת לשתף במייל ונראה איך אפשר להתקדם.

לגבי שאלתך השניה על התפקיד שלנו בחיים-
זו שאלה טובה מאוד! אנשים גדולים התעסקו בשאלה הזאת....
כשקראתי את השאלה שלך ישר חשבתי- אולי התפקיד שלנו בחיים זה פשוט לחיות אותם? :)
סתם כיוון חשיבה מעניין שכזה.
אני חושבת שכל יהודי בא לעולם כדי לעבוד על המידות וזה הייעוד של כל אחד מאיתנו...להוסיף טוב בעולם, כל אחד בדרך שלו.
כל אחד נולד למשפחה מסוימת, יש לו תכונות מיוחדות, כשרונות שהוא צריך לגלות בעולם.
עם הזמן והשנים אדם יותר מכיר את עצמו- במה הוא טוב, מה הוא יכול לתת לעולם.
זה דבר שאפשר לראות בדרך כלל רק אחרי שנים ולא מיד. למשל, יש הרבה רבנים שלא חשבו בכלל שהם יהיו ראשי ישיבות וכו´, אלא ה´ כיוון אותם לשם.
ה´ מכוון אותנו לייעוד, ואנחנו צריכים להיות בהקשבה- במה אני טובה וכו´.
והכול מתוך נחת...


יקרה, שיהיה לך בהצלחה רבה.
אשמח לשמוע ממך!!
ואני כאן בשבילך,
רותם
Rotemit02@gmail.com