שאלה
שלום כבוד הרב:
אומרים שאברהם היה אוהב כל אדם, אפילו גויים. ורציתי לדעת א. אם זו מצווה.
ב. עבדתי עם ערבים (במלצרות), והחלטתי להתנהג אליהם בדרך ארץ. לאט לאט היה נראה כאלו הם לא מפסיקים לנסות להתחיל איתי. האם להפסיק להתייחס אליהם??? (ולא להתנהג עימם בדרך ארץ) או שלכבוד הרב יש עצה אחרת בשבילי?
ג. מה הגבולות של האיסור לדבר עם בנים? אני מתנדבת במד"א בתחנה של כיבוי אש, ומד"א ביחד. יש לי משמרות לבד, או עם חברה, והרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מדברת עם הכבאים ( בנים בגילינו -), בעקבות זה לאט לאט הם הרגישו בנח להתקשר אלי בזמנם הפנוי.(אפילו לא ידוע לי איך השיגו את מס' הפלאפון שלי) אבל זה מאוד הפריע לי , והבנתי שכנראה הייתי יותר מדי נחמדה אליהם, והחלטתי לצאת מההתנדבות עד שאני יברר מה עלי לעשות. אז איזה דיבור בעצם מותר עם בנים, ואיזה אסור?? אם אני יחזור לשם, איזה יחס כדאי שאראה להם? ממש קשה לי לא לחייך כשאני אומרת "שלום" כי אני מרגישה שאני פוגעת באדם שאותו ברכתי, אבל אולי אם אני יוריד חיוך אז זה יהיה מובן שאני לא מעוניינת בקשר עם בנים בינתיים( =כיתה י"א)?...
תודה רבה ואשריך שאתה עוזר לי, ולעמ"י.
תשובה
בסד
שלום רב.
המשנה אומרת "הווי מקדים שלום [לכל אדם]".כן כן גם לגויים כי יש בהם את הצלם של השם כמו בכל אדם . לכן אנו מכבדים ואהבים את כל הבריות של השם בעולם.
אולם אם האדם משתמש בצלם הקדוש לו לרעה או לעבור עבירה אז אננו צרכים לכבדו יותר .נראה מדבריך שהמלצרים ניסו |"להתחיל איתך" ולנצל את טוב ליבך ואת השלום החביב שאמרת ,פרשו בדרך לא נכונה .לכן עצרי את היחס הנחמד אילהם עד שיבנו שההתיחסות שלך תהיה ענינית ולא מעבר .
2.שיחות עניניות בעניני עבודה מותרות מעבר לכך יש להזהר מאד מאד כי "[אין אפוטרופוס לעריות"] אמרו לנו חכמים .הגבול הוא דק ויש לשמור ולהשמר לא לחצות את הגבול .
מותר וצריך להקדים שלום ולחייך לכל אדם .מותר לדבר בעניני עבודה בלבד .אפשר וצריך לשים את הגבוול .
[לא מתקשרים בשום פנים ואופן אליך מחוץ לעבודה.!!]
אם לא ניתן למנוע זאת בעתיד .עצתי הברורה ,אין לחזור להתנדבות.
ללמוד היטב דיני יחוד ולהקפיד מאד בענין.
ואם את מאד רוצה ,קבלי את עצתו והדרכתו של רב לאורך כל הדרך ,כולל המצאות עם מבוגר אחר בהתנדבות.
בברכה
בברכה