התנגשות בין דעת רבני חב"ד לבין הנטיה האישית

שלום לשואלת היקרה,

אינני רב, אך אנסה לעזור לך כפי יכולתי.

את מציגה בשאלתך רצון עז לתרום לעם ישראל, לצאת מאנוכיותך ולהקדיש מזמנך ומרצך היקרים למען אחרים. ועם זה, את מתלבטת כיצד לשלב רצון זה עם העקרונות של הקהילה שעימה את מזדהה, שלאורם התחנכת ובהם את מאמינה - שיטת חב"ד. גם מבלי לפתור את ה"תסבוכת" שאת נמצאת בה, עצם הרצון שלך הוא כבר מעלה גדולה, והתלבטותך מעידה שאת לא מחפשת את הדרך הקלה אלא את הדרך הנכונה. ישר כח!

ראשית, עיקרו של השירות הלאומי הוא גמילות חסדים. כידוע, מצות גמילות חסדים היא מהעמודים שעליו העולם עומד, והעוסק בגמילות חסדים מתדבק בה´ ובדרכיו. וקל וחומר כשהחסד נעשה עם צבור, ובן בנו של קל וחומר כשהוא נעשה עם כלל ישראל. ואם העיסוק בגמילות חסדים אינו נעשה דרך ארעי אלא דרך קבע, שהאדם מניח את כל עיסוקיו הפרטיים ומקדיש את עיקר זמנו לסייע לאחרים, הרי שזו מעלה גדולה מאד מאד.

לכן, מובן ששירות לאומי עשוי להיות דבר נעלה ונפלא. אבל לפעמים, בפועל, במקום להוות מקפצה רוחנית כלפי מעלה, השירות הופך למכשול ולסיבה להתדרדרות רוחנית של הבת. עם כל הגודל של התרומה לצבור, אסור שזו תהיה מצוה הבאה בעבירה. ולכן, בדרך כלל ההמלצה היא ללכת לשירות לאומי, אבל דוקא במסגרת מלוה ומשגיחה, הדואגת שהשירות לא יפגע בבנות ושכל מה שקורה במהלך השירות הוא בסדר.

מצד שני, ההשתייכות החברתית של יהודי היא מרכיב מאד חשוב בעולמו הרוחני. המשפחה והקהילה מספקות לו גב רוחני, כלומר הן מציבות נורמות התנהגות נאותות, הן ה"כלי" שדרכו מסורת ישראל מועברת, הן מספקות תמיכה נפשית ופרקטית במהלך קשיי החיים ושמחותיהם. יהודי שאין לו חברה יהודית הוא כמו צמח באגרטל – יש לו אמנם חיות אך רק מכח האינרציה, כך שעם הזמן גם חיות זו דועכת. כדי להיות שייך, צריך באופן כללי לכבד את העקרונות של הקהילה ולקבל את הנורמות ההתנהגותיות והאמוניות שלה.
לכן, לפי דעתי, אם את בוחרת להיות "חבדניקית", אם את חשה מקושרת לדרך הזו ולקהילה הזו, אזי תישמעי להוראת רבני הקהילה שלך. אם אין מרבני חב"ד המאפשרים ללכת לשירות לאומי – אל תלכי. מאידך, אם את לא בהכרח מתכוונת להשתייך בעתיד לקהילה ה"חבדניקית", ואם יש לך רב שיכול לייעץ וללוות אותך בדרכך ושמתיר ותומך בשירות לאומי, ובמיוחד אם את מוצאת מקום של שייכות בתוך קהילה שכן רואה בשירות לאומי מצוה וערך, אז בודאי שיש ערך גדול בהתנדבות לשירות לאומי, תוך התייעצות עם אותו רב. יש להדגיש שבהחלט ניתן לקבל חלק מתורת חב"ד ולשלבו בתוך העולם הרוחני והערכי שלך מבלי להחליט שאת "חבדניקית" בכל רמ"ח אברייך. גם אם תחליטי שאת רוצה להיות שייכת לקהילה שתומכת בשירות לאומי, אין זה אומר שאת צריכה לשכוח את כל מה שאת אוהבת בחב"ד.

החשוב מכל, בעיני, הוא לזכור שהדבר הנקרא "שירות לאומי" היא רק דרך אחת לתרום לעם ישראל ולמדינה, שיתרונה וחסרונה הוא בהיותה ממוסדת. אין היא הדרך היחידה להיות אדם של חסד. אם אין אפשרות להצטרף לשירות הלאומי, עדיין יימצאו דרכים אחרות, יותר מקובלות אצל חב"ד, כדי לתרום לחברה ולמדינה. ואם לא בשנה הקרובה, אז בשנים הבאות. גם עצם הלימוד במסגרת של סמינר, כשהוא נעשה מתוך כונה אמיתית לגדול בתורה, במצוות, ביראת שמים ובעבודת ה´, למען ה´ ולמען עמו ולא רק למען עצמך, גם זה תרומה עצומה לעם ישראל. אני יודע שיש מרבותינו המורים אפילו לכתחילה, למי שיכולה, ללכת מיד ללימודים מקצועיים ולא לעשות כלל שירות לאומי, כדי שבבא העת תוכל לתמוך כלכלית במשפחה ולאפשר לבעל לעסוק בתורה בקביעות ולגדל ילדים לעבודת ה´. כלומר, הרבה תלוי גם בכוונה ולא רק במסגרת.

לסיכום: א. "עשה לך רב וקנה לך חבר" – את צריכה חברה יהודית שאת שייכת אליה ורב שעליו את סומכת שיסייע לך בהתלבטותך הזו, כבשאר שאלות החיים. ב. יש אלף דרכים לתרום לעם ישראל, כפי שאת באמת רוצה. אם רצונך חזק, אזי תמצאי מרחב רב כדי לממש רצון זה.

בהצלחה,
ארי
arislogin@gmail.com