התמודדות עם הפרשה האחרונה - כולל הבהרה חשובה

[הבהרה חשובה] - בעקבות תגובות רבות ברצוני להבהיר נקודה חשובה ביחס לתשובה. התשובה כל כולה נכתבה [ברובד העקרוני] איך להתייחס להבא ולשעבר לתורתו, למעשיו הטובים של תלמיד חכם גדול, מנהיג רוחני או מורה דגול וכו' שנפל. איך לראות את נקודות הזכות כלפי אותו תלמיד חכם. איך להתייחס כלפי שאר מפעליו שהוא עשה. כל זה נכתב לצורך ההתמודדות וההבנה העמוקה איך דברים כאלה מתרחשים. ההשלכה לפרשה הספציפית היא [אפשרית, אך אינה הכרחית]. בתשובה מדובר על המנגנון ולא על קביעת עובדות בשטח ביחס לפרשה הנוכחית גם כאשר מובא יישום אפשרי של המנגנון בפרשה הנוכחית . תשובה נועדה לחזק את האנשים, להסביר להם את המנגנון כדי שכל אחד ואחת יוכל להבין את המנגנון, לקום מהמכה ולדעת מה לעשות הלאה ואיך להתייחס במקרים דומים שקרו או יקרו ח"ו בעתיד.

שלום וברכה!

לקח לי זמן לענות על השאלה. הסיבה העיקרית שלי היא שעדיין קשה לי, קשה מאד, הייתי צריך לצאת מההלם הראשוני, לעכל, לחשוב, לנתח ולענות על השאלות הנוקבות קודם כל לעצמי ואח"כ כלפי חוץ. עדיין קשה לי מאד, קשה וכואב - כואב על תלמידיו של הרב מוטי, על עולם התורה, על הציונות הדתית, על חילול ה´ הגדול והנורא שנגרם. כולנו קיבלנו מכה. מכה קשה, אך כולי תפילה שלא אנושה. האמת אני לאחר בירור העצמי, אני כבר רואה שאין זו מכה אנושה וכולנו אם נתחזק, אם נבין, נצא מזה עוד יותר מחוזקים ונצעדה הלאה, נרבה קדושה וטהרה, תורה ויראת שמים.

כדי לענות על השאלות הנוקבות עלינו לעיין במקורות שלנו - תנ"ך, דברי חז"ל ומשם לשאוב את התשובה שתקרין על המציאות ותתן לנו את התשובות והפתרונות.

גמרא במועד קטן דף יז ע"א אומרת שיש ללמוד תורה מתלמיד חכם שהוא כמלאך ה´ צבקות ואינו כזה אין ללמוד ממנו. אמירה זו היא חרב פיפיות. מצד אחד התורה חז"ל מזהירים אותנו שאין לקבל תורה מאדם רע, מושחת במידותיו כאשר תורתו לא יוצאת ממקום טהור וקדוש. מצד שני אנו עלולים לקבל רושם שאם אנו מדברים על תלמיד חכם, אדם עוסק בצרכי ציבור, מרביץ תורה, אז לא ייתכן שיש בו רבב כלשהו. אנו מקבלים רושם שכל מי שגדול בתורה הוא נטול יצרים, נטול נפילות. אך אין הדבר כך. גדול האומה בסופו של דבר בראש ובראשונה בן אדם וגם לו יש יצרים, התמודדויות עם היצר יום יום, שעה שעה. הרי אם נפתח תנ"ך נראה שגם משה רבינו חטא , יהודה חטא, ראובן חטא, מרים הנביאה חטאה, דוד המלך נתפס בחטא והרשימה ארוכה. אם נלך לחז"ל נראה שהיו תנאים ואמוראים שהיו על סף החטא ויש שאפילו חטאו בפועל ואז ניסו לתקן את המעוות. למעשה כל הדמויות ניסו לתקן את החטא. אבל מה אנו לומדים - גם גדולי האומה בסופו של דבר בני אדם ויש להם יצרים. ברם בדורות האחרונים התפשטה התפיסה שרב לא יכול להיות בן אדם - הוא מלאך, גדול האומה לא יכול להיות בעל היצרים - הוא מלאך. התורה וחז"ל מלמדים שתפיסה כזאת איננה נכונה. אדם חייב להיות מודע תמיד שכל אחד בסופו של דבר בן אדם וצריך להתמודד עם יצריו ולפעמים הוא נכשל ונופל.

הרבה זמן חשבתי על הביטוי המופיע בחז"ל "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", למה הכוונה, איך זה מתבטא? מה שקרה בימים האחרונים הבהיר את הנקודה. כמה שאדם גדול הוא הכי פוחד להסתבך, הכי פוחד שיצא שהוא לא מה שרואים כלפי חוץ. זה יצר הגדול שיש לכל מי שעולה לגדולה וכמה שהוא גדול יותר היצר הזה גדול יותר. יצר לטייח את הדברים, להתעלם מהבעיה האישית - העיקר שאף אחד לא ידע שיש לי בעיה. משם באה הנפילה. אדם אומר יש לי בעיה מסויימת, אך אני אתמודד לבד, איך אלך לטיפול פסיכולוגי או אחר, אני אתמודד. הרי אם אלך לטיפול מישהו ידע שיש לי יצר שאסור שיהיה לרב, לגדול ואז הוא מטייח אותו מנסה לדכא אותו במקום לטפל. בו במקביל תורה שיוצאת ממנו היא באמת באה ממקום טהור וזך, הוא באמת אוהב את הבריות, הוא באמת ירא שמים, תפילתו אמיתית, מסר שלו אמיתי וטהור, אך יש לו בעיה שהוא מנסה למחוק ולהדחיק כי פוחד שמישהו ידע עליה. אך הבעיות לא נעלמות בלי פתרון, בלי טיפול. ואז בשלב כזה או אחר הבעיה, היצר המדוכא מתפרץ החוצה בלהנה ואדם כבר לא יודע מהו עושה, אך גם ברגע האחרון הוא עוצר את עצמו ולפעמים לא מצליח. הרי אדם במעמד מאד גדול גם אם כל כולו עושה את הדברים בשביל קריירה וכבוד לא יעשה את הדברים, כי הוא לא רוצה להרוס חייו, הרי הדברים תמיד יוצאים לאור. כאן אנו מדברים באדם באמת טהור וזך שתורתו והמסר באים ממקום הקדושה, אך יש לו בעיה שהוא מטייח אותה ואז היא הבלתי מטופלת מתפורצת ומפילה אותו בפח. אותו אדם שבפעם הראשונה נפל ולא השתלט לאחורה צריך ללכת דחוף לטיפול, לטפל בבעיה, לפתור אותה כדי שזה לא יחזור. אותו אדם כואב את הבעיה, הוא מתחרט על כל המעשה באותו רגע. אך שוב חוזר היצר - איך ילך לטיפול, הרי בזה כולם ידעו שיש לו בעיה שלא ראויה לרב בישראל. אז הוא חושב אני מתחרט על הנעשה, בפעם הבאה אשתלט על עצמי, אני אחזור בתשובה, העיקר שאף לא ידע על ההתמודדות שלי. ואז הבעיה שלא טופלה שוב מתפורצת בשלב כזה ואחר ואדם זה ממשיך להסתבך בתוך הרשת יותר ויותר ואז בא יום הדין שהכל יוצא לאור.

מכאן יש לנו מסקנה. זה לא פעם הראשונה בהיסטוריה היהודית וזה היה, יש ולצערי כנראה יהיה עוד. אלא יש כאן נקודה חשובה. כל מה שעשה הרב מוטי - תורה, אהבה לבריות, דאגה לצרכי ציבור, הפצת התורה, רוממות שהביא לעם נבעו ממקום האמיתי וטהור. אין לזרוק ספריו, יש ללמוד מספריו - הם טהורים, הם דברי תורה אמיתיים וזכים. ברם הייתה לו בעיה שהוא פחד פחד מוות מלטפל בה ע"י אנשי מקצוע, הוא התמודד עם היצר יום יום, שעה שעה. הפחד הזה הוא היצר הגדול שבסופו של דבר הפיל אותו לפח. לכן המעשה הוא חמור ביותר ויש להתייחס אליו במלוא החומרה, התורה היא תורה זכה וטהורה, אהבת הבריות שלו אמיתית, תפילותיו אמיתיים, דמעות שלו אמיתיים ואותם יש לקבל גם אם אדם הזה כבר לא יוכל להיות רב בישראל.

בנוסף לכך צריך לדעת שאע"פ שהמצב קשה, קשה מאד וזו מכה מאד קשה, היא לא הראשונה שנחתה על עם ישראל ולא רק בדור שלנו, הבעיה הזאת תמיד הייתה קיימת גם בדורות הקדמוניים ובכל הדורות, כי בסופו של דבר גם גדולי ישראל הם גם בני אדם, הם גם מתמודדים עם יצרים. אך השאלה היא האם אדם מודה בבעיה, מטפל בה, ולא מסתיר אותה וגם כאשר נופל יודע להודות, לחזור בתשובה ולהמשיך להיות מנהיג רוחני כפי שעשה דוד המלך, שמשיח צדקינו יצא ממנו.

בברכה,

חיים דב בריסק