התמודדות בש''ל

שלום וברכה.


ההתמודדות בסביבה שאינה תומכת בחיים אמוניים ורוחניים איננה פשוטה ומצריכה הכנה ומאמץ מתמיד לשימור ושיפור. כאלה אנחנו: השגרה שוחקת אותנו ומשנה את ההרגלים שלנו אט אט. החכמה היא לצאת מן המעגל הזה, ולטעת איים של אמונה בלב המציאות היומיומית.

איך עושים את זה?

קודם כל, יש לך רכזת ש"ל שתשמח לעזור לך (אני מקווה). זה תפקידה- ללוות, לתמוך ולייעץ. אם יש לך דיבור איתה, פני אליה ובקשי ממנה עצות. מאחר והיא מכירה את המציאות יותר טוב ממני, אני מניח שהעצות שלה תהיינה מחוברות יותר למציאות בה את חיה.

שנית, במסגרת השירות הלאומי ישנן "אורייתות", שיעורים או לימודים משותפים אותם מנחים אנשים מבחוץ. שיחה עם מעביר/ת האורייתא, מתוך רצון להרחיב את הנלמד או בקשת תחומים נוספים אליהם תוכלי להרחיב, ודאי תעזור.

במידה ואין אף אחד סביבך שיכול לתת הכוונה, אשתדל לתת כמה עצות:

א.
אני אחרת.
זו נקודת ההנחה שצריכה להוביל אותך בהתייחסות שלך לחברה. אינני "אחת מ-" אלא מיוחדת בכך שזכיתי לדעת את ה' ולגדול במקומות שמכוונים אותי אל בקשת הרוחני והטוב שבמציאות.
הידיעה הזו גוזרת גם התנהגויות: השתדלי להתפלל מנחה באמצע היום, אם זה אפשרי. התפילה תהיה מקום של התייחדות עם עצמך ואלוקייך, ותיתן לך לחזור אל הפרספקטיבה הרוחנית שדרושה לך. מעבר לתחום הרוחני, גם השדר שמועבר לסביבה בכך שאת עוצרת הכל ומתפללת הוא, שאת מקפידה, ושצריך להקפיד בסביבתך. אל תתביישי. אינך עושה דבר רע או כזה שיש ללעוג לו. את דבקה באמונתך, וזהו הכבוד האמיתי.
לדעתי, גם אנשים שלא זו דרך חייהם, ידעו להעריך אותך על מעשייך והתתמודדויות אותן תצטרכי לעבור, תתמתננה.

ב.
השתדלי להוסיף לימוד קטן כל יום. זו יכולה להיות הלכה, משנה, או פסקה בספר שקרוב אל ליבך. גם הזמן אותו תבחרי חשוב: בסמוך לתפילה, כשאת חוזרת לדירה או בסוף היום. חשבי על הזמן שבו הלימוד הכי חשוב ובו הוא יישא הכי הרבה פירות בנפש.
אם תקחי את הלימוד איתך לדברים שאת עושה, ותשתדלי לחשוב על הדברים שלמדת, כל היום יאיר לך באור שונה.

ג.
לגבי אי הנעימות שבסירוב למשפחות: אינני יודע. אולי בנות שירות בעבר שקוראות את השו"ת, תוכלנה לעזור מנסיונן, ואנו נפרסם את דבריהן בתגובות?

ד.
חז"ל לימדו אותנו כיצד מתמודדים עם תחושת ריקנות. יש למלא את היום בעשייה חיובית ובלימוד, על פי הצרכים והיכולות שלנו. יש להכיר את עצמנו היטב על מנת שנוכל למצוא את התעסוקה והלימוד המתאימים לנו, וגם המסע הזה להכרת הנפש, יוצר עניין וממלא את החיים בתוכן. "וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון" (אבות, ב).



לבסוף, רציתי לומר יישר כח גדול על העשייה שלך למען עם ישראל בשירות הלאומי. פעמים רבות אנו שקועים בפרטים ולא שמים לב לכלל הגדול, לאידיאל בשמו אנו פועלים.

"אמר רבי ירמיה ב"ר אלעזר: עתידה בת קול להיות מפוצצת בראש ההרים ואומר: כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו".


שנזכה לפעול עם א-ל,
נחום.