התחזקות מול כיבוד הורים

שלום צדיק.
אני קורא את הדברים שלך ומשתאה, על הדרישה לאמת שלא מתפשרת, לא עם המחויבות להלכה, ולא עם המחויבות למשפחה. רצון עמוק וחזק למלא את דבר ה´, ביחד עם רגישות ואכפתיות לסביבה. לפעמים נראה שיש סתירה ביניהם, והשילוב ביניהם הוא לא תמיד פשוט, כמו שאתה חווה בעצמך. אבל באמת, אין כאן התנגשות בין התורה לבין המשפחה. היחס המכובד והזהירות שלא לפגוע, הם חלק בלתי נפרד ממצוות התורה. צריך רק לדעת איך ללכת בין הטיפות בזהירות.

[א.] אתה בא ממשפחה דתית, ויכול להיות שההורים רואים את ההתחזקות שלך כסוג של ´התרסה´ כלפיהם. כאילו הם לא דתיים מספיק, או לא יודעים מספיק. לכן חשוב שתזכיר לעצמך, שאתה לא רוצה לחנך אותם, או להטיף להם מוסר. בלי מחשבות שאתה יותר טוב מהם, והם קצת מחפפים. באוירה שבה הם גדלו, ובחברה שהם שייכים אליה, הם לא מעלים בדעתם שיש בעיה בהתנהגות שלהם. ומקסימום אתה ´סתם מחמיר´. גם בלי להתכוון, אנחנו משדרים כלפי חוץ בכל מיני צורות את המחשבות הפנימיות שלנו. אז קודם כל, אם יש מחשבות של התנשאות (כמובן לא בטוח שיש) צריך לנקות אותם.

[ב.] בנוסף, צריך לעשות מאמץ מיוחד בכל מה שקשור לכיבוד הורים. בנקודה הזו אתה צריך להיות ´פרפקט´, כדי להוכיח שאתה לא מתבדל או מנתק קשר. שההתחזקות הרוחנית שלך לא גורמת לערעור הסמכות ההורית שלהם, או לפגיעה ביציבות של הקשר המשפחתי. צריך להשתדל להיות מעל ומעבר, וחוץ מלעשות את רצונם, גם להביע הערכה ואהבה כלפיהם בעל פה או בכתב. לספר להם כמה אתה מעריך אותם על כל מה שהם עשו ועושים למענך, גם ביומיום וגם בדברים מיוחדים. זה לא חייב להיות סוג של טקס, אלא גם פתק נחמד ביום בהיר אחד ליד עוגה וכוס קפה. ולא רק באופן אחד פעמי, אלא מידי פעם. שהקשר ביניכם לא ייחלש, אלא דוקא יתחזק.

[ג.] במקרים של חיכוכים, כמובן שלמעשה צריך לנהוג על פי ההלכה, בלי להתפשר במקום שאי אפשר (כמו הדוגמאות שהזכרת). אבל צריך לעשות את זה בנעימות:
1) בחיוך ומאור פנים, ולא בזעף ובביקורת.
2) תציג את זה כבעיה שלך, ולא כבעיה שלהם. ´זה לא שאתם לא בסדר (למרות שבחלק מהמקרים זה נכון, לא תפקידך לומר את זה), אלא שקשה לי עם זה, וזה פוגע בי. אתם יודעים שאני משתדל לכבד אתכם (צריך שיהיה לזה כיסוי), ולכן אני מבקש שגם אתם תכבדו אותי. אין לי בקשות מיוחדות, אני רק מבקש להימנע מדברים מסוימים שאני פשוט לא יכול לעשות´.
3) בכל מה שמסביב, תשתדל להיות שותף. לא לרקוד, אבל לשוחח ולהתעניין. באותה נשימה שאתה מסביר לדודות שאתה לא מקבל חיבוק, תדרוש בשלומן, ו´מה עם העבודה שלך´, ו´איך בדירה החדשה´, ו´אני מתגעגע ליוסי שלך, חבל שהוא לא הגיע´. ליצור רושם של קרבה ואכפתיות, ולא של התבדלות ואדישות.

אתה עומד בנסיון לא קל.
תתפלל לה´, שינחה אותך בדרך נכונה, ובעצה ישרה.
ה´ יודע את מי הוא הכניס לנסיון הזה, אז כנראה שהוא סומך עליך, ונותן בך אמון שתעבור אותו בהצלחה.

בהערכה רבה,
אבישי batelam@gmail.com